בסוף שנות ה 50' שרו רביעיית מועדון התאטרון את שירו של חיים חפר
"איך קרה שהפשפש עלה עלה למעלה" (מומלץ "לצעירים לקרוא).
בני דורו של חיים מהפלמ"ח ידעו בדיוק למי כיוון חפר את את המילים.
מי מפריע לאבירי השמאל חובשי ספסל בבתי קפה בשיינקין, איבן גבירול
ונמל ת"א, לחבוש את ספסלי בתי הקפה בטול כרם, קליקלייה ורמאללה
הילרי המקומטת ומוחמד אוסאמה הדחליל מכירים את המונח "קריסטל-קליר". גם ביבי והברק שלנו מכירים. הם צריכים להסביר
(לא בפומבי) לכל "חורשי טובתנו" בארה"ב המתמוססת ומדינות המערב
התעקשות על הדרישה להכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית, ולא כל שכן הפיכתה לשורש הסכסוך היא מיותרת ומזיקה.
פעם הפריח מישהו בלון "צבא קטן וחכם".., צהל הוא צבא חכם. קטן אנו
מקווים שלא.אבל דרושה מקוריות יצירתית בלתי מתקפלת שתחליף את
ההשתבללות המקורנפת שמשתקת פוליטיקאים ושאר אנשים טובים..
נצחיות נביאי הזעם ,עמוס, ירמיהו ועוד באה כיוון שהזיכרון הקולקטיבי של
עם ישראל עדיין הכיל את התבטאויות האישים לפני ובזמן שבאו עלינו
הקטסטרופות בהמשך. כשמדברים היום על אסון לאומי שממשמש ובא
חיים ישראלי היה עוזרם של לא פחות מ-14 שרי בטחון.
ולכן, ניתן לומר שסיפור בטחון מדינת ישראל הוא סיפורו של חיים ישראלי
רק השתחררו משרות ארוך מעורר כבוד וכבר משחררים רא"ל ואלוף את
חרצובות לשונותיהם ורצים לספר לחבר'ה. הפוליטיקאים והתקשורת מה
זה חוגגת: הם בסה"כ רוצים להציל מדינה מהנהגה נבחרת. רוצה לומר
הם שותלים בעקביות מדהימה בתודעת צרכני המדיה מונחים כמו 'השטחים הכבושים' 'הגדה במערבית' אך לא יו"ש מרחיקי לכת ביניהם משווים את
ישראל למדינת 'אפרטהייד' .
ניסיון במדיה בקביעת סדר היום הלאומי, המדיה לא נבחרה ע"י העם.
הם רק מונו (ע"י מי?) מטעם (מי.) אך משתמשים בכלי תקשורת, חלקם
ציבוריים, להביע ולכפות דעתם האישית. וכמובן לאיזה צד במפה הפוליטית.