רשות המיסים פרסמה לאחרונה דו"ח המסכם את המגמות השונות בענף הרכב. מנתוני הדו"ח עולה שבעקבות עליית מחירי הדלק ב-2012 בכחמישה אחוזים, כמות הקילומטראז' (נסועה) צנחה בשיעור של 7.2 אחוזים בשנה.
מדד הנסועה, המשקף את כמות הקילומטרים המבוצעת על ידי הלקוחות הפרטיים, הנו גמיש. כפועל יוצא, עלייה במחירי הדלק מביאה לירידה בכמות הנסועה. לעומת זאת, כשמדובר בכלי רכב במגזר העסקי, העניין מורכב הרבה יותר. חלק מהחברות המעניקות את כלי הרכב הצמודים, החלו להגביל את כמות הנסועה של עובדיהן, אך חלק גדול אחר של החברות לא יכולות לעשות כן. אם העובדים משתמשים בכלי הרכב לצורכי עבודה, אין כל אפשרות למנוע זאת מהם, ועלייה של מחירי הדלק לא תקטין את כמות הנסועה. השימוש לאלה הנו קשיח.
מבדיקות כלכליות שערכתי, עולה כי ככל שכמות הנסועה מתקרבת ל-15 אלף קילומטרים בשנה, כדאיות ביצוע עסקת ליסינג תפעולי יורדת, ובוודאי שגם הצמדת כלי הרכב אינה כדאית. לפיכך, אם אני צודק בנתונים הכלכליים המובהקים שפירטתי במסגרת התחזית לשנת 2014, כי אז, המעבר לכלי רכב פרטיים של בעלי הרכב הצמוד המבצעים נסועה נמוכה, יהיה לכיוון של ליסינג פרטי ולאו דווקא לכיוון של רכישה