אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם
משלי שלמה:
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
"בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר, כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ. אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם, וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא. כִּי גֹאֲלָם חָזָק, הוּא יָרִיב אֶת רִיבָם אִתָּךְ. הָבִיאָה לַמּוּסָר לִבֶּךָ, וְאָזְנֶךָ לְאִמְרֵי דָעַת. אַל תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר, כִּי תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת.
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
"בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר, כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ. אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם, וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא. כִּי גֹאֲלָם חָזָק, הוּא יָרִיב אֶת רִיבָם אִתָּךְ. הָבִיאָה לַמּוּסָר לִבֶּךָ, וְאָזְנֶךָ לְאִמְרֵי דָעַת. אַל תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר, כִּי תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת. אַתָּה בַּשֵּׁבֶט תַּכֶּנּוּ, וְנַפְשׁוֹ מִשְּׁאוֹל תַּצִּיל". (משלי כ"ג ט'-יד')
"בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר, כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ" - יש להיזהר, בפני מי מדברים ומה מדברים. אתה האדם הנבון, חשוב היטב לפני שאתה מדבר. אל תאמר מלה לאדם שאינך מכיר ובמיוחד לאדם שאתה יודע שהוא כסיל, חסר תבונה, שיגיב בבוז ובזלזול לדבריך הנכונים, שהם תוצר של שכל והגיון, חשיבה ותבונה!
"אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם, וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא" - בהמשך לאזהרה נגד הסגת גבולות וגדרים, המוזכרת לעיל (כ"ב/כח'), לפנינו אזהרה מנומקת נגד הסגת גבול יתומים. אסור לשנות גבולות וגדרים קיימים בכל נושא ובמיוחד בנושא עדין ורגיש כמו יתומים שחרב עליהם עולמם. יתומים פגועים נפשית ופיזית מאובדן יקיריהם ואסור לפגוע בהם, בנחלתם וברכושם. מדובר בדברים יסודיים, המובנים מאליהם, אבל לדאבוננו, לא לכולם. אסור לפגוע באף אחד ובמיוחד ביתומים, לא רק בגלל שזה לא מוסרי, אלא במיוחד בגלל שפגיעה ביתומים, היא פגיעה ערכית, פגיעה בנבראים בצלם אלוקים, המהווה פגיעה בה'.
"כִּי גֹאֲלָם חָזָק, הוּא יָרִיב אֶת רִיבָם אִתָּךְ" - גואל היתומים, האחראי לשלומם ולמילוי מחסורם, הוא ה', גואל חזק בעל עוצמה, אשר יריב את ריבם של היתומים וייפרע מהפוגעים בהם.
"הָבִיאָה לַמּוּסָר לִבֶּךָ, וְאָזְנֶךָ לְאִמְרֵי דָעַת" - חינוך הילדים האידיאלי-אפקטיבי, הוא באמצעות תוכחת מוסר מתקנת. עֵצה טובה: תכין את לבך, מצפונך ורגשותיך, כדי שתבין ותפנים מוסר השכל ותוכחה, תוך הסקת מסקנות בחכמה ובתבונה, תוך יישומם המעשי. הביאה אזנך - הטה את אוזנך לאימרות והאמירות, הנאמרות בדעת ובהגיון.
"אַל תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר, כִּי תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת" - אתה האבא וכן המחנך, לטובת הילד, אשר גדל ונעשה נער, אל תמנע ממנו כלל וכלל, דברי מוסר, שהם הארות והערות ביקורתיות מתקנות. אפשר ללא חשש, להכותו קלות ב"שבט" (מקל דק) לשם הרתעה, כי הוא לא ימות מזה. הכוונה ב"שבט" הענישה ולאו דווקא להכאה פיזית, ואם המצב ידרוש חלילה כוחניות, הפגיעה תהיה מיזערית. השאיפה כמובן, להשתדל שלא להגיע לאלימות מילולית ופיזית.
"אַתָּה בַּשֵּׁבֶט תַּכֶּנּוּ, וְנַפְשׁוֹ מִשְּׁאוֹל תַּצִּיל" - כאשר אתה מכה את בנך לשם חינוך, את נפשו אתה מציל מכישלון, בעולם הזה ובעולם הבא. יתר על כן, כאשר אתה מצליח לחנך רק בדיבור, אשריך!
מסקנה:
אסור לדבר ולומר, אפילו מלה אחת, בפני אדם שאינו מבין עניין. שכן, שכרנו ייצא בהפסדנו. יש לזכור, ש"מוות וחיים ביד לשון" (י"ח/כא'), לא הלשון הספציפית, אלא מוות וחיים ביד כל לשון, של כל בני האדם. עלינו לחשוב, להיזהר ולהישמר מלכתחילה, כדברי שלמה: "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו" (כ"א/כג'). יש להיזהר בכבוד הבריות בכלל ובכבוד אנשים פגועים נפשית ופיזית בפרט. כדי לרוות נחת מהילדים, יש לשמור על משמעת וסדר באמצעות כוח מרתיע, היוצר יראה וכבוד. המטרה, לחנך את הילדים בדיבור שקול והולם, תוך דוגמה אישית, בדרכי נועם, על דרך החיוב, הישר והטוב.
אברהם גוטליב
אתר: www.h-y1.fav.co.il