פרשת "בהר-בחוקותי"
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
פרשיות השבוע נקראות בשמות הרומזים על תוכן הפרשה.פרשתנו נקראת פרשת "בהר" ולכן נשאלת השאלה: התורה ניתנה "בהר סינַי" ולא "בהר" בלתי ידוע, מדוע, אם כן, לא ניתן לפרשתנו השם "בהר סיני"? עוד בפרט, שהמלה "בהר" רומזת על מקום גבוה המסמל גאוה והתנשאות, ו"סיני" הוא הרי הר לא גבוה ובמקורות חז"ל אנו מוצאים שהוא זכה להיות ההר עליו ניתנה התורה משום שהיה צנוע מכל ההרים. אם כן, מחריפה השאלה: מעוד אין התוספת "סיני" לשם "בהר"?
התשובה לכך היא: אמנם היהודי צריך להיות בבחינת "הר סיני" - בהתבטלות מול הקב"ה יתברך אך יחד עם זאת עליו לתת לעצמו אמת מידה נכונה ולהיות גם קצת "הר", היינו - שמינית שבשמינית ממידת הגאוה, שזו המידה המותרת ומנגד להיות נמוך כ"סיני".
אך, ככל שאדם עולה בסולם המעלות בעבודת הבורא, עליו לשאוף להגיע לגדולה בקשר שלו עם הבורא יתברך. כאשר האדם מגיע לדרגת "הר" נישאה בקשר עם הבורא, הוא אינו זקוק יותר לאותה תזכורת בתוספת המלה "סיני", שהרי גדלותו מתבטאת בתכונותיו החיוביות ובדרך הנהגתו המקרינה מטובה על סביבתו. כל זאת ללא שמץ של גאוה מיותרת אלא להיפך, מתוך מידות טובות ודרך ארץ.
מכאן ששם פרשתנו - "בהר" - אינו רומז על גאוה, למרות שאין את תוספת המלה "סיני" אלא בא לרמוז לנו שכאשר אדם מגיע לדרגה גבוהה של קיום תורה ומצוות, המביאות אותו להתבטלות מלאה, הוא חי את חייו בשאיפה לגדולה, תוך הקפדה על עשיית מעשים טובים, בתוקף ובקדושה, ואין זו התנשאות כלל.
דוד דרומר
www.torah.in/he