בישראל אימצו את כל השיטות לקביעת שער החליפין בהתאם לספרי הכלכלה ולמודלים הכלכליים שהתפתחו עם הזמן - בפועל, השיטה לא מנעה מבנק ישראל להתערב במסחר ולייזום פיחותים.
בישראל ביטלו את רצועת הניוד והצהירו בפועל על מדיניות של שער חליפין נייד. עם ביטול רצועת הניוד הצהירו בבנק ישראל ששער החליפין של הדולר ביחס לשקל ייקבע על ידי כוחות השוק. ואולם, צניחתו של שער הדולר ביחס לשקל לרמה של כ- 3.2 ש"ח גרמה לשחיקה גדולה של רווחיות היצואנים. כדי למנוע המשך הרעה ברווחיות הייצוא החל בנק ישראל במסע רכישה של רכישות דולרים בשוק החופשי וזאת כדי למנוע את שחיקתו של הדולר ביחס לשקל.
למעשה, מדיניות ההתערבות של בנק ישראל בשוק המט"ח, דומה להתערבותו בקביעת שער החליפין בתקופות הקודמות: מדיניות שער החליפין במדינת ישראל עברה גלגולים רבים : ההתחלה הייתה מדיניות של שער חליפין זוחל - קצב הזחילה נקבע על ידי בנק ישראל בהתאם להתפתחות האינפלציה. לאחר מכן היו סידרה של פיחותים מואצים (בשנות ה- 70 המאוחרות ובתחילת שנות ה- 80) וזאת כדי להתאים את שערו של הדולר לשקל בעקבות האצתה של האינפלציה. עם תוכנית הייצוב בשנת 1985 הונהגה בישראל מדיניות של שער חליפין קבוע - מדיניות שהחזיקה מספר שנים ומדי פעם בנק ישראל ביצע פיחותים יזומים כדי למנוע מתקפות ספקולטיביות. לאחר מכן, מדיניות שער החליפין נקבעה בתוך רצועת ניוד אופקית ועם מינויו פרופסור פרנקל לנגיד הונהגה שיטה של מדיניות שער חליפין בתוך רצועה אלכסונית.
בישראל אימצו את כל השיטות לקביעת שער החליפין בהתאם לספרי הכלכלה ולמודלים הכלכליים שהתפתחו עם הזמן - בפועל, השיטה לא מנעה מבנק ישראל להתערב במסחר ולייזום פיחותים .
השיטה מהווה רק כסות כלכלית בפועל המדיניות החביבה על בנק ישראל מאז ומעולם, לא משנה מי הנגיד ולא משנה מה הנסיבות, זה לפחת את השקל באופן מדוד לאורך זמן.
לבלוג של רביב מיכאל