מהו שכה קשה להבין במדינתנו הדמוקרטית? נערכו בחירות, היו תוצאות, הנשיא היטיל על מי שהיטיל להרכיב ממשלה ובא לציון גואל.  כתר נא זעיר, התאור לעיל הכולל כל מדינה דמוקרטית בעולם, אינו כולל אותנו בישראל.במקומותינו הבחירות ותוצאותיהן הן רק ההתחלה למסע פסילתן על ידי אלו המפסידים ובאורח שאינו תמוה, על ידי מפלגות וחברי 'שמאל' בינינו.

 

לפתע קמות חבורות אווילים (התנ"ך מכנם שוטים) המתנבאים בשער אודות כישלונה הוודאי של הממשלה הניבחרת.  הם כבר יודעים הכל, הם כבר חוזים הכל בכוכבים.  איצטגניניהם רוקחים תערובות לחש-קסם אלכימאיות שיטילו קללה ומארה על מתחריהם שניבחרו באורח דמוקרטי כחוק.  באם התנהלות זו מביאה מזור לנפשם הדוויה עקב אבדן כורסת עור הצבי בכנסת, שאנו.  אך מכאן ועד הניסיונות הפתטים לדה-לגיטימציה של אלו שנישאו על פיתקי הבוחרים לכנסת ולממשלה המרחק רב.

 

הבה ונסיר ספק בעבור אלו הנטועים ניפעמים לנוכך גל היידעונים הלזה.  ממשלה בישראל יכולה לסיים כהונתה לפני תום ארבע השנים הקצובות לה בחוק אך ורק באם ניכשלה בהצבעת אי אימון.  אין כח שבעולם הדמוקרטי אשר יפיל ממשלה באמצעות תיסכול וזעם בין פרטים קיצונים ואנרכיסטים משורות מפלגות יריבות.  ואכן, הכוחות החיוביים בעם, הכוחות הדמוקרטים מכלל קצווי הקשת הפוליטית הם הגוברים.

 

באם ישכיל ראש הממשלה הניבחר ללכד את שורות מחנהו, באם ישכילו המפלגות המרכיבות את הקואליציה להבין כי יחדיו, תוך יישום פתרונות יצירתיים והשקעת רצון טוב לפיתרון חילוקי הדעות הקיימים ואלו שעוד יבואו, יהיו חזקות כפלדה כנגד כל מלעיזיהן הן מבית והן מבחוץ, בעוד שהיותן חלוקות בינהם יפזרן כמוץ המתבדר, הרי שממשלה זו, בעלת הרוב המוחלט בכנסת, תוציא ימיה כחוק כפי שרובינו מאחלים לה.

 

פושקי שפתים ממליצים למפלגותיהם קדימה והעבודה ומר"צ לשבת באופוזיציה לא משום שזה הוא המהלך הנכון להבראה של מפלגות אלו עצמן (ועובדתית אכן כך הוא) אלא מתוך הכוונה לגרום להחלשת עמדות מפלגת השלטון לנוכך האתגרים העומדים בפני כולנו ובכך לגרום למפלתה עקב הערכתם כי לא תעמוד בלחצים הבינלאומיים.

 

לגיטימי הוא הרצון להחליף את מפלגת השלטון, מפלגת אופוזיציה שאינה חפצה בכך חוטאת לדרכה, אך אופוזיציה במדינה דמוקרטית מחויבת לאחריות לאומית בדיוק , אבל בדיוק כמפלגת השלטון. 

 

באם נצא מההנחה כי כלל מפלגות ישראל רוצות בטובת המדינה (נא להרגע, לא שכחנו את התנועה האיסלמית), הרי שמפלגות השלטון ומפלגות האופוזיציה אמורות להיבדל בינהן בדרך להשגת טובת המדינה אך לא באשר למהות עצמה.  ובאם כך מדוע ישיבתן של מפלגות קדימה ומר"צ באופוזיציה יוצרת תחושה קשה באשר לנושא זה?  מדוע זה קיימת התחושה כי לגבי מפלגות אלו הדמוקרטיה הינה אך על תנאי?  לואי וניתבדה, ימים יגידו.

 

התחושה הקשה נובעת מנסיבות הקמתה וקיומה בחטא של מפלגת קדימה אשר מלכתחילה קמה שלא בעבור אידאולוגיה אלא בעבור כיסאולוגיה ובאם זוהי האג'נדה הרי כל אמצעי כשר לתפוש את השילטון.

 

מבין שלשת מפלגות השמאל אשר הוטלו לאופוזיציה בצו הבוחר, מפלגת העבודה הינה מפלגה אידאולוגית בבסיסה אשר הישיבה באופוזיציה טומנת בחובה סיכויים רבים לשיקומה ויכולים אנו להניח כי תגלה אחריות לאומית לנוכח צוקי העיתים המזומנים לנו, כפי המצופה ממנה.  

 

מפלגת מר"צ לעומתן הינה מפלגה אידאולוגית ולכאורה אין כל זהות בינה לבין האופורטוניזם של מפלגת קדימה, אך עיון מדוקדק יותר מגלה כי ישנם ציבורים המשתייכים למפלגה זו אשר שלא בהסכמתה ולעיתים שלא בידיעתה של הנהגת המפלגה (ואין כלל ספק בכך), משתמשים בכסות המהוגנת-לאמיתה של מפלגה זו ומשמשים 'סוכנים עוינים זרים' בתוככי מדינת ישראל.  לא שהינם בושים בכך, רבים מהם, עשרות אלפים בינינו, חיים וייחיו חיים טובים גם תוך הקשיים הכלכליים שנפלו על כלל עם ישראל בהיותם ממומנים נדיבות בידי אלמנטים צוררי ישראל בארה"ב ובאיחוד האירופי.

 

אנלוגיה מתאימה תהיה ההשוואה של מימון החמאס ברצועת עזה על ידי איראן.  מימון זה איפשר לחמאס להצטייר כמושיע הפלשתינים ולתפוס את השלטון בעטיו ובכך לקדם השגת מטרתם, השמדת מדינת ישראל.  כך הינם בדיוק נמרץ מניעיהם של המממנים האנטישמים המערביים של אלפי עמותות ישראליות המכרסמות בחוסנה הלאומי של ישראל מבפנים ובכך לאפשר לחבריהן לתפוש את השלטון, תוך ניצול רפיסות הדמוקרטיה הישראלית, לקיעקועה מבית. 

 

בעוד מרבית העם נאבק למחייתו, קיומו ופרנסתו בימים הקשים הנכונים לנו, עסוקים הם בחפירת מחילות עכברושים מתחת לרגלינו.  אלו הם החותרים תחת אושיות המדינה מבפנים ומוציאים בנוסף דיבת הארץ רעה בארצות הים תמורת שלמונים אדירים.  ככל שילך ויורע המצב הכלכלי והביטחוני בישראל נחזה באלו ביננו המהדקים את עניבת החנק סביב צואר העם להשגת מטרתם האולטימטיבית והיא יצירת מדינה פלסתינים אחת מהנהר לים בעלת מיעוט יהודי.

 

אלו גם אלו אינם דמוקרטים לאמיתם, אלא משתמשים בדמוקרטיה להשגת מטרותיהם הצרות, האנטי-יהודיות, אנטי-לאומיות.  לגבי דידם הדמוקרטיה הינה תקפה רק בהיותם בשלטון ופסולה ומגונה, אך מנוצלת כמכשיר שימושי לחורבנה, בהיותם מורחקים ממנו בצו הבוחר. למותר לציין כי אזרחים הגונים וישרי דרך נימצאים בכל שלשת המפלגות הניזכרות אשר אין האמור לעיל תקף לגביהם.

 

אך לפני יומים בלבד פירסם עיתון הארץ (אשר התנהלותו ברגיל מוכיחה כי משתייך הוא לחופרי המחילות מתחת לרגלינו), מאמרו של פלוני אמיר אורן ואשר בו ממליץ "אדון הארץ" הזה לערוך בהקדם האפשרי בחירות חדשות.  לטעמו, ויש להעריך בוודאות רבה כי גם לטעם עיתונו, הבחירות אינן תקפות דיין מפאת שהעלו את שנוא נפשו מר בנימין נתניהו בראש גוש הימין לשלטון.

 

ללא ספק לכך התכוון התנ"ך באומרו כי "מאז שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים", אמיר אורן ממלא את הנישה התנ"כית בדיוק נימרץ, הוא "מתנבא" במאמרו" עד אובדן החושים, ממש מנביאי ה'בעל' ושיקוציו, עובד כוכבים ומזלות אוטנטי.  אורן מצטרף במאמרו לפלוניות, אלו ה"מירבות מיכאליות" (איו טעות בשימוש הנלעג בלשון "רבות" כאן) כמו גם רבים אחרים מעיתון "הארץ" כגון עורכיו של העיתון התומכים ומשמשים במה פרוצה לזה השטרנהאל "המעלה טנקים על עופרה", באיחולי החורבן לממשלת הימין (נו, שטרנהל אמון כבר על איחולי חורבן ליהודים שנואי נפשו). 

 

בהסטוריה הקצרה של מדינת ישראל היו לנו ממשלות נחושות כמו גם ממשלות רופסות, אין תאימות מובהקת בין יחסי חוץ חמים עם הקהיליה הבינלאומית לנטיית ממשלות ישראל.  נהפוך הוא, ממשלות נחושות "לאומיות" קנו יותר כבוד ותמיכה מממשלות רופסות.  כך או כך, ממשלה ישראלית המוכרת ומאבדת את צרכי קיום ישראל תמורת שלמונים פוליטים, שאינם מידתיים, מממשלה זרה אחרת, ראויה לנידוי ולחרמותינו כולנו, הבה ונשליכה לפח האשפה בירכתי הכנסת.

 

סביר להניח כי ככל שיחלוף הזמן ובעקבותיו תיגבר החדירה הזוחלת האיסלמיסטית ההרסנית למדינות המערב, יעלו יותר ממשלות חפצות חיים, "לאומיות", לשלטון במדינות אלו על מנת להדוף ההשתלטות האיסלמית ואלו ימצאו מכנה ושפה משותפת הדוקה יותר עם ממשלות "לאומית" במדינת ישראל.  "תור הזהב" של ממשלות נירפות, "הומניות" באירופה הולך ומתקרב לקיצו עת שיחושו אלו שם כי קיצן וקץ אזרחיהן ותרבותם, הוא ההולך וקרב.

 

אנו יכולים להשתתף בצערו של הכושל בבחירות ואף לחוש בתסכולו ולהבינו כל זמן שמקבל הוא את כללי הנוהל הדמוקרטי ומשלים עמם עדי הגיע תורו מחדש.  איננו יכולים לחוש סימפטיה, אף חשים אנו תעוב ובוז עמוק לאלו שאינם יודעים להפסיד בכבוד.  אלו הם חסרי הכבוד, שרלטני ה"דמוקרטיה על תנאי", אנו לכן לא נחוש כבוד בעבורם.

אהרון רול

 

amroll@rogers.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/