עזיבתם של איתן גינזבורג וחילי טרופר היא לא רק מכה אישית לבני גנץ, אלא עדות להתפרקותה הסופית של כחול לבן. כשמפלגת השלטון לשעבר מצטמצמת לגרעין קטן של נאמנים, מרכז הכובד עובר לידיהם של הפורשים – שעשויים להכריע את גורל הקואליציה וחוק ההשתמטות.
ההודעה של ח"כ איתן גינזבורג על סיום דרכו במפלגת "כחול לבן" היא הרבה יותר מעוד פרישה של חבר כנסת . זהו סימפטום מובהק לקריסתה שלח קונספציה פוליטית. גינזבורג שהיה מאדריכלי המפלגה ומנאמניו המובהקים של בני גנץ מאז יומו הראשון בפוליטיקה, מסמל בעצם עזיבתו את אובדן הדרך של מסגרת שפעם נתפסה כחלופה שלטונית ממשית.
גל העזיבות הנוכחי המגיע יממה בלבד לאחר פרישתו של חילי טרופר חושף את עומק השבר. כאשר האנשים הקרובים ביותר ליושב-ראש המפלגה ,אלו שהלכו אתו בדרכים הקשות והמפתלות ביותר ,מחליטים שהגיעה העת לחשב מסלול מחדש ,ברור שהבעיה אינה רק בסקרים הנבאים רעות ,אלא בתחושה פנימית עמוקה שהכלי הפוליטי הזה איבד את יכולתו להשפיע על המציאות הישראלית.
התהליך הזה לא החל אתמול ,הפיצול המשמעותי ביוני 2025 עם הקמת מפלגת "ישר" על -ידי גדי אייזנקוט היה הסדק הראשון בסכר.
כעת כאשר הסיעה מונה חמישה חברי כנסת נראה שגנץ צריך להסיק מסקנות כי אין לו סחורה למכור.
הצהרת הנאמנות של חברי הכנסת שנותרו מאחור מדגישות את הבידוד ההולך וגובר של גנץ . בסופו של יום הפוליטיקה היא אמנות האפשר ,וכאשר דמויות מפתח מגלים שאי -אפשר לפעול במסגרת פוליטית אחת הם עוזבים אותה. חבל שהם לא באים אתי למסגרת אזרחית שבה באמת אפשר להשפיע ובכך יובילו לנצחון הקיצוניים.