הכניסה לפוליטיקה, לדבריו, לא הייתה מתוכננת. "הוזמנתי לפגישות עם ראשי ארגוני גמלאים, דיברתי, ואז אמרו לי - החלטנו לבחור בך לעמוד בראש המפלגה. הופתעתי מאוד", הוא מספר. למרות ההפתעה, הוא בחר לקבל את האתגר: "אני חושב שיש לי את היכולת, ברוגע שלי ובשלווה שלי, להוביל מהלך למען הגמלאים". לדברי מירן, המציאות הכלכלית של גמלאים רבים בישראל קשה במיוחד. "יש גמלאים שמקבלים 2,600-2,700 שקל בחודש. הם צריכים לשלם ארנונה, חשמל, מים ותרופות - ולא נשאר להם כסף למזון", אמר. הבעיה, לדבריו, אינה נעצרת שם: "בסוף הם נופלים על הילדים. וגם לילדים יש משכנתה והוצאות".

לצד ההצהרות, מירן כבר מתחיל לפעול. ביום שני הקרוב הוא צפוי להגיע לכנסת לדיון בוועדה שהוא עצמו יזם, העוסקת במשפחות החטופים. במקביל, הוא פועל להקמת התשתית הפוליטית: מטה בתל אביב, צוות ראשוני, וגיבוש רשימה - שעדיין נמצאת בשלבי בנייה. מאחורי המספרים, מירן מדבר על סיפורים אנושיים: קשישים שנאלצים לבחור בין תרופות למזון, או להסתמך על תמיכה קבועה מהילדים. עבורו, זו אינה רק סוגיה כלכלית - אלא שאלה של כבוד בסיסי. כניסתו של דני מירן לפוליטיקה מביאה עמה סיפור אישי חזק ורצון לשינוי. אך הדרך להצלחה פוליטית אינה פשוטה, במיוחד עבור מפלגות מגזריות.

האם הפעם יצליח קול הגמלאים להפוך לכוח משמעותי? התשובה תתברר בבחירות 2026. מירן מדגיש כי שתי הקבוצות, הגמלאים וילדיהם, סובלות מהמצב הקיים. הוא מקווה שהניסיון שצבר במאבק הציבורי יסייע לו לחולל שינוי אמיתי במערכת הפוליטית. המטה שהוקם בתל אביב כבר החל לעבוד על גיבוש הרשימה והמצע הרעיוני של המפלגה. למרות האתגרים הרבים העומדים בפני מפלגה חדשה, מירן נשאר אופטימי לגבי היכולת שלו להשפיע. עבורו, מדובר בהמשך ישיר של המחויבות שלו לחברה הישראלית ולערכי היסוד שלה. הצורך בייצוג הולם לגמלאים בוער בו ודוחף אותו קדימה אל עבר היעד הבא.