בדרך כלל אין שמים לב למִסְפָּר 2, שכן הוא נראה, כביכול, מתבקש מעצמו, אך עיון בהופעתו של מספר זה במלאכת המשכן עשוי ללמד דברים נוספים.

ראשית, על ארון העדות הוצבו 2 כרובים כביטוי לשמירתה של התורה, בדומה לכרובים ששמרו על גן עדן. 2 שומרים אלו היוו ביטוי סמלי לשמירה מוחלטת על הגן, והם שמרו על 2 לוחות העדות שביטאו את כלליותה של התורה.

2 אבני שוהם האפוד היו על 2 כתפות אהרון, "ופתחת עליהם שמות בני ישראל". כלומר: 2 האבנים ביטאו את כל עם ישראל.

כיוצא בכך במלאכת החושן: "ועשית על החושן 2 טבעות זהב ונתת את 2 הטבעות על 2 קצות החושן. ונתתה את 2 עבותות הזהב על 2 הטבעות אל קצות החושן. ואת 2 קצות 2 העבותות תתן על המשבצות..." (שמות כ"ח/כג'-כה'). המספר 2 מציין: טבעות, קצות, עבותות, ומשבצות.

כיוצא בכך במלאכת הקרשים: "2 אדנים תחת הקרש האחד" וברור שה-2 הוא ביטוי לאחדות הקרש, לאחדות החושן ולאחדות האפוד. לאור האופי הסמלי של חפצים אלו נדמה שכולם עשויים מתוך שאיפה עמוקה להשגת אחדות בעם ישראל: שהרבים יהיו 'אחד'.

בפרשה מצוין כי יש להקריב 2 פרים כל יום, אחד בבוקר ואחד בערב, המביעים את כל הזמן, ו-2 הכרובים מביעים את כל המקום, ואין בין מימד המקום למימד הזמן ולא כלום. ברור כי בכל המקרים האלו אין ה-2 אלא מספר זוגי הקטן ביותר, ובלשונם של חז"ל: "מיעוט רבים - שניים".

ה-2 בפרשת המשכן מביעים אותו רעיון בדיוק: שלמות, מוחלטות. ואגב, המלה "שֵנִית" מובאת לא פחות משש-עשרה פעמים במלאכת המשכן, ואף צורת שימוש זו, מדגימה את המִסְפָּר 2 כמשלים את האחד.

ייתכן שתפיסה זו של ה-2 נגזרת מעולם בו נבראו אדם וחווה כזוג, ואיברי האדם הם זוגיים: כתפיים, ידיים, רגליים ועוד, ונמצא ש-2 מביע את הכל.

 פרופ' מאיר בר-אילן

 אוניברסיטת "בר-אילן"