אופיר יודע איפה בדיוק להצית את הגפרור כדי להביא לפיצוץ בשבט בארו, מהלך שרק העובדה שהוא מוקף בחבורה של מטומטמים, הביאה להצלחתו. השפוטים של דיווה יוצאים לפעולה...
פרק ההדחה של אתמול היווה מבחינתי עליית מדרגה בכל הנוגע למשחק. אופיר, שהיה עד כה היחיד שהראה הבנה עמוקה של המשחק (ולא, הניסיונות הפאתטיים של אריק להעמיד פנים שהוא שולט במשחק לא נחשבים), הצליח להוביל הפעם מהלך להדחתה של מעיין, שהיה אכזרי וגאוני כאחד. במחי שיחה קצרה אחת עם איגור, הצליח אופיר להגן על בת בריתו המיותרת (בעיני כל שאר השבט) מיכל, ולהביא להדחתה של המעודדת הראשית, הליצנית האילתית והחברה הטובה של איגור ומירית. האמת צריכה להיאמר, אופיר ידע מה בדיוק לומר ולמי, אבל כדי שהמזימה שלו תעבוד הוא היה צריך להיות מוקף בחבורה של מטומטמים. אופיר אמר את זה בעצמו, "השחקנים פה כל כך פשוטים, כל כך לא מורכבים שמאוד קל להבין את הצופן שלהם ואז להפעיל אותם כרצוני".
קראו עוד בפרשן על הפרקים הקודמים בהישרדות 2:
• הישרדות איי הפנינה, פרק 11 - שיר פרידה
• הישרדות איי הפנינה, פרק 10 - בשבקין זה מותג
• הישרדות איי הפנינה, פרק 9 - שלום חבר, אדיוס לוקו
אחרי שאיגור שמע מאופיר שמעיין רצתה להדיח את דיווה ואם זה לא ילך להדיח אותו, חמום המוח התעמת עם חברתו הליצנית והשתלח בה בלי לומר אפילו על מה הוא כועס. התעקשות שלה לדבר איתו בארבע עיניים, יכלה בקלות לפתור את כל הבעיה ולהביא להתפוצצות המזימה של אופיר בפניו. העובדה שמעיין לא השכילה לעשות זאת לא מפליאה אותי מעצם השימוש במילה "השכילה", אבל אני לא יכול שלא להתפלא כל פעם מחדש, איך צעדים בסיסיים ופשוטים שיכולים להציל מישהי שיודעת שהיא בסכנה, לא נעשים. לפי מה שהראו לנו היא אפילו לא חשבה לעשות צעד בכיוון וגם מירית שניסתה להגן עליה הסתפקה בשיחה קצרה עם עידן, בלי נימוקים, בלי שכנוע של ממש.
מיותרות
היא יודעת להגן על עצמה בנאומים חוצבי לבבות, לעמוד על שלה, להתקיף בחזרה ולהגן על החלשים. היא יודעת להסביר כמה היא תורמת לשבט והיא העיזה אפילו להתעמת עם בשבקין אהוב הקהל. היא חושבת שהיא יפה, היא חושבת שהשמש זורחת על התחת שלה, היא בטוחה שהיא חיונית ותורמת. די בקלות אפשר היה להצמיד את המשפט הבא לכל אחת מחברות קניבה. שבט שנפטר מבשבקין שלא באמת איים עליהם בגלל אי יכולתו לשחק את המשחק החברתי, שבט שבו הבנים כרו את הקבר של עצמם, שבט שבו הבנות משתזפות, עושות בטן גב והבנים משרתים אותם.
מעל לכל הבנות בשבט קניבה, התיאור שלי מכוון לנטע-לי המיותרת בנשים, שאפילו לא מצליחה למלא את הטייפקאסט שיועד לה ולהיראות יפה. הפעם קיבלנו בצורה תמציתית הצצה למה היא שווה בדיוק ומה בדיוק היא תורמת לשבט שלה, אחרי כל הנאומים המתישים שלה במועצות השבט. נטע-לי הולכת לחפש פירות ביחד עם אנסטסיה, היא אפילו מוצאת פירות ביחד עם אנסטסיה, היא אפילו התכוונה לרגע לטפס על העץ כדי להוריד את הפירות, היא אפילו הייתה עושה את זה אם היה לה פה את נעלי הספורט שלה. אפשר אפילו לנחש שאם היה לה את נעלי הספורט שלה היא הייתה רוצה שיהיה לה גם טרנינג ואת האיפור שלה כדי שהיא תיראה טוב בזמן שהיא מטפסת על העץ ובקיצור, הפירות היו שורדים ונטע-לי תורמת לשבט שכמותה הייתה עושה בדיוק את מה שהיא עשתה בסוף, מביאה זרדים למחנה כדי שלא יגידו שהיא לא עושה כלום חלילה.
הבנות של קניבה כל כך עצלניות שאפילו הבנים הלא מתוחכמים של השבט כבר הבינו שהן מנצלות אותם. נטע לי כמובן מגדילה לעשות ועושה את זה בצורה פחות שקופה משתי האחרות. היא שואלת "הבאתם דגים? מה אין דגים או מה?" והבנים מספרים שהיא מתחילה כל משפט עם מה. מה עם אורז? מה עם דגים? מה עם שולחן? מה עם להביא לי כאפה ולגמור עניין?. אז זהו שהבנים לא ידעו לעשות את זה בזמן ובמקום להיפטר ממיס פיגי, הם נפתרו מהמותג בשבקין. אחרי שהם תפסו שני דגים בגודל אצבע וכמה סרטנים הם שילמו על כך בקיבתם כשנטע-לי טחנה להם את כל האוכל בלי למצמץ, פיגי או לא פיגי?!. קארמה איז אה ביץ'.
נלחמים
ההפקה כבר לימדה אותנו כמה מטופשים ולאט מושקעים יכולים האתגרים להיות, בעיקר על אי המתים. הפעם זכינו לקבל פיינטבול שאפשר לאיתי שוב לדקלם אמרות קרב ("אני הייתי ביחידה מובחרת, רובים זה הסביבה הטבעית שלי") ולדיווה לתפוס את פוזת הפציפיסטית ("אין לי שום קשר לא לרובים ולא לירי אבל הייתי מלאה באמביציה שהפעם אין מה לעשות אני צולבת את איתי"), שמשכנעת אותנו בערך כמו הצמחונות המדומה שלה. איתי החליט שכדאי לשים את המשימה בפרספקטיבה והכריז "אם אני לא לוקח את המשימה הזאת, זה נראה לי הפדיחה הכי גדולה של חייל בצבא הישראלי אי פעם", לא נסחף בכלל. אם כבר מדברים על פדיחה, הרבה יותר נורא שהפקרת חבר לקרב, את בשבקין. לא נשכח ולא נסלח. הפיינטבול היה מרתק ממש, או שלא. היה לי קשה להתרכז כי קיוויתי שאיתי יכניס לדיווה איזה כדור בין העיניים אבל לצערי, גם נתנו להם מסכות וגם איתי הקרבי הצליח בעיקר לקצור את מרכז גופה ופספס את הראש. הפיינטבול נגמר בתוצאה 115:0 לטובת איתי שזכה לקצור את דיווה ולקבל רמז לפסל החסינות כך שאולי הוא יוכל לגדל ביצים ולקטוף את הפסל מאריק הזחוח. דיווה כמובן סיכמה את הקרב בדרכה הרוחניקית המיותרת "לא צבא, לא רובים בחיים שלי, לא מלחמה, אני נערת השלום והוא ילד המלחמות והגיע לו, פרגנתי לו". אגב אהבתי את העיוורון ואת האשליות שמלוות את דיווה כמעט בכל משפט שלה, בעולמה הקסום היא נערה ואיתי ילד. בעולמנו, שנקרא לו בשם שהמצאתי הרגע, מציאות, איתי הוא גבר ודיווה בחורה מיובשת בגיל העמידה.
צבא השפוטים
אפשר להבין את דיוה, למה לה להילחם כשיש לה חזרה במחנה צבא של שפוטים עושי דברה. זה אגב מה שהכי הפתיע אותי באתגר הבשר, לשבור את הצמחונות כשאת לא בסכנת הדחה אפילו זה מעשה מטומטם אפילו בשביל דיווה. באתגר החסינות האישית בשבט בארו, זוארץ תלה אותם לייבוש על קורה גדולה. צבא השפוטים של דיווה ידע שעליו להחזיק רק טיפה יותר ממעיין. מי שלא הבין את יחסי הכוחות בבארו, קיבל הסבר בגוף הסרט מדיווה אחרי שמעיין נשברה כשהיא אמרה "מהר מאוד העברתי מבטים לבנים והם כמו חיילים סדורים הבינו שהמשימה הוכרזה בהצלחה". יחסית לבחורה שאומרת שהיא לא ראתה קרב ולא צבא ולא רובים, עולם המושגים של דיווה קצת קרבי. היא שולטת כל כך בטבעיות בחברי שבטה שאני לא יכול שלא לתהות אם היא התאמנה על בעלה וסידרה אותו בשלשות בחצר ביתה.
אכזריות לשמה
אופיר כבר הצית את האש בורידיו של איגור בתחילת הפרק ואמר "איגור הוא אדם שמאוד קל לחמם אותו, צריך בסה"כ לדעת איך לעשות את זה, איפה להדליק את הניצוץ ואז הוא פשוט נדלק ומשם זו תהיה תאונת שרשרת". זה אכן עבד ובמועצת השבט המשיכו לתקוף את מעיין ואפילו שעברו לתקוף את מיכל באמצע, איגור כאמור לא ראה כבר ממטר ואיתו גם שאר צבא השפוטים של דיווה. אופיר לא הסתפק בניצוץ ועבר למתקפה אישית, מרושעת מאוד על מעיין, כנראה בגלל שחשש שברגע האחרון ידיחו את מיכל. הוא אמר למעיין שהיא בחורה נבזית ושעד היום היא דיברה איתו רק משפטים מלאי ארס, נבזות ואנוכיות. למאזין מהצד זה נשמע כמו משפט ריק מתוכן ובלתי מבוסס, לשבט המטומטמים של בארו, זה היה מספיק כדי להתלהט וכמעט להישרף מזעם. בשלב מסוים עידן אפילו הגן חלקית על מעיין ואמר שהמתקפה האישית עלייה מוגזמת אבל כדי שלא נחשוב שהוא גידל חוט שידרה או התנתק מהחיבור במותן לדיווה, הוא אמר שהיא פגעה בדיווה אז היא פגעה גם בכל בני הברית שלה.
היה קצת כואב לראות את מעיין מוקרבת על מזבח האסטרטגיה של אופיר ונפגעת אישית בדרך החוצה. אין ספק שגם בלי המשפט שלו, חבורת הפודלים של דיווה הייתה מדיחה אותה. מעיין הזכירה להם שמיכל הייתה בברית עם מאיר ורצתה להדיח את דיווה כבר מזמן אבל הכלבלבים כבר הריחו את דמה וזה לא עזר. מעיין הלכה הביתה כשהיא ליצנית עצובה מאוד ואנחנו, עדיין תקועים עם דיווה ועושי דברה. אופיר הוכיח שוב שליטה נפלאה ברזי המשחק, כשהעובדה שהוא מוקף במטומטמים שיחקה לטובתו. בפעם הבאה, לא בטוח שיהיה לו כזה מזל כי כמו שאמרתי בהתחלה, שיחה אחת ישירה של מעיין עם איגור, הייתה מפילה אותו.
המשפטים של הפרק
- "לא יזיק לנו בסך הכל אני חושב, לפרק מפה אולי בנאדם שתיים, יהיה יותר קל, יהיה יותר נוח במיטה, פחות פה להאכיל, פחות זיוני שכל מהפה הזה, נכון מיכל?". איגור, כמו תמיד יודע להסתכל על החצי המלא של הכוס.
- "דיווה נכנסה בלהקה של זאבים, אף אחד לא יכול לגעת בה, מי שינסה לגעת בה יקבל ביס". עידן בנאום חוצב לבבות להגנת השליטה שלו. שמישהו יזכיר לו שאף אחד לא היה נוגע בה אפילו במקל.
- "הייתה לי גם משפחה, שמשום מה התפרקה בימים האחרונים. הייתה לי אמא דיווה, היה לי אח איגור, אח עידן. משום מה בימים האחרונים אני מרגישה כמו ילדה יתומה". מעיין, מצליחה להזכיר לנו את היתרונות בלהיות יתום. עם משפחה כזו, עדיף להישאר לבד.
- "דיווה מהווה איום על בנות השבט ואין לי גם ספק שהבנות בשבט קניבה, כשהן שומעות את השם דיווה, עוברת בהן איזושהי צמרמורת". הוא אמנם דיבר על צמרמורת מסוג אחר, אבל לפחות עידן הצליח לרדת לטיבה של דיווה. גם בנו היא מעוררת צמרמורת מאותה סוג שבנות קניבה מרגישות, יש שיקראו לזה גועל.
בפרק הבא, מערבבים את השבטים ואולי אולי, אם יהיה לנו מזל, מכניסים קצת עניין. שבט בארו כמעט הרגו אותנו משעמום וקניבה מגועל ובקיצור, קצת גועל לא יזיק לשבט בארו והעובדה שהעבירו לשם את אפרת לפי הפרומואים, היא בהחלט התחלה טובה בכל הנוגע לגועל.