חשמלית בקו "תשוקה" העוברת  בתוך שכונת עוני בניו-אורליאנס פורקת דמות תמירה יוצאת דופן בסביבה. זוהי בלאנש דבואה המגיעה לעת ערב לבקר את אחותה סטלה הנשואה לסטנלי קוולסקי ממוצא פולני, פועל בסדנת הרכבת.

בלאנש בעלת גינונים אריסטוקרטיים  נמנת על קבוצת בנות מינה המכונות "יפיפיות הדרום". באותה תקופה של תחילת המאה ה-20 היו רבות כמוהה. אחת מהן היא זלדה פיצג'רלד שנולדה באלבמה ונישאה לסקוט פיצג'רלד וסופה היה טראגי כבלאנש.

טנסי ויליאמס מחזאי בעל כמה מחזות מופלאים כ "ביבר הזכוכית" "חתולה על גג פח לוהט" וכמו חשמלית. כולם יצאו לבמות ועובדו  בשנים 1944 ואילך גם לקולנוע  ומאז ומתמיד  הן כאבן שואבת לבמאים כלורנס  אוליבייה  או איליה קזאן, ולשחקנים  כמרלן ברנדו,אנתוני קווין, אלק בולדוין ושחקניות כוויאן לי,שלי וינטרס וגלן קלוז. הם נראו  על כל במה נחשבת בברודויין או בלונדון ב"אוף ווסט אנד". המחזה חביב הקהל ויוצריו אמצו את אותו מחזה גם בישראל ומאז 1959 הוא נמצא ברפרטואר על כל במה מ"אהל" ,תיאטרון חיפה, בית ליסין, הקאמרי וצוותא.

מה יש בו ב"חשמלית ושמה תשוקה" שממגנט את כל מי  שעוסק במלאכת  הבמה:הקיצוניות של  הדמויות מודגשת ומשאירה  מרחב לשינויים בבימוי,תפאורה  ובעיקר  חיפוש אחר היחודיות שבמשך השנים כבר מוצו.

הביקורות העוקבות אחר המחזה  העכשוי מהללות ומי  שעולה על כולנו היא "המפרגנת" : ”זו  הפקה שונה מהרגיל ישראלית,קולנית. הנשים בה חזקות ודעתניות " אני  חולקת על החזקות ודעתניות אבל מקבלת את "הקולניות הישראלית". ואם לא די  בכך גם  הקקפוניה ש"הלחין" ליאור רונן המתבטא במערכת תופים  וכלי הקשה, הוסיפו לרקע הרעשני הדביק .

הבמאית שיר גולדברג מעבה את המצב הקלאוסטרופוביה בו נמצאות  הנפשות הפועלות בצפיפות, יחד עם זה הביא התפאורן  ערן עצמון שינוי  מענין  בתוספת לחלל מבנה כעין כלוב מסורג  המרחף כקומה שניה. שם ממוקמת אמבטיה ושירותים העומדים בעיקר לרשותה של האורחת.מה שחשוב שהבמאית לא נפלה בפח בנושא העדתיות, מה שעשו כמה מיוצרי ההפקות בעבר. הרי לשם כך יש לנו   שתי דמויות נשיות,סטלה היא אנסטסיה פיין ובלאנש כשהנגטיב שלהם הוא  סטנלי אסף פרי, בעלה  של סטלה המייצג את בני מינו,טיפוס  הגבר האלים,המשפיל ומחטיף לאשה  הנכנעת ונענית לדמעות התנין  "סליחה לא אעשה זאת יותר"וחוזר חלילה. כך כשהסצנות הברוטליות מסתימות איך לא במיטה, כשה"בכיין" שולט גם כאן.

מרלן ברנדו למשל,ביסס את טכניקת המשחק שלו במקום הכי רגיש במחזה בעודו מחקה את התנהגות   הגורילות בגן החיות. הקריאה שלו "סטלההההההה" היא הפיק של המחזה. זו שאגה או קריאת חיזור חייתית.סטנלי במקור הוא סופר ואיש חינוך אינו  שחקן כריסמטי בלשון המעטה, הוא צל  של גבריות מסוקסת למרות היותו בלי גופיה לעיתים קרובות.

בלאנש לעומתו שברירית שמנסה לדלות ממזוודתה בגדים מפוארים  נוצצים  מה שמביא את  חבריו של סטנלי השותים לשכרה לבוז לה ובה בעת לחשוק בה. מיטש –יואב יחזקאלי אחד מהחבורה מתקרב אליה והיא נאחזת בו  כבקרש הצלה עד ש...סטנלי   בחשק רב מפיץ את הרכילות אודותיה במקום  מגוריה האחר,על התאבדותו של בעלה ההומו,על מכירת האחוזה המשפחתית,על פיטוריה  כמורה לשפות. ומה נשאר  לה אם לא  להיאחז באחותה, במילה טובה שנאמרת  או במבט של הערצה. התמונה בה היא מבקשת מסטנלי לרכוס את שמלתה מביעה את כל  ההזדקקות  שלה ליד גברית הנוגעת בה .   סטנלי אחרי  שסיכל  את העתיד של גיסתו עם מיטש מנצל את ההזדמנות לבצע את  זממו. כי היה ברור  שהוא  מראש  חשק בה. וכשסטלה  הלכה ללדת הוא מטיל את בלאנש על השולחן ותוך כדי  קריאתו "זה היה דייט בלתי נמנע מהתחלה".  אונס אותה בברוטליות והיא מוטלת  כבובת סמרטוטים שקטה ודוממת בתוך  רשרוש בגדיה.

ואיך מביאים למחזה את מצבה הנפשי המתדרדר. בזה שיר גולדברג משתמשת כנראה  באלמנטים אקספרסיוניסטים  שכבר  בוצעו בעבר:היא מזמזמת לעצמה תוך התפשטות  לקראת טבילה באמבטיה ומשחקת עם  אצבעותיה היוצרות צלליות על הוילון השקוף .עוד אחד מסממני מחלת הנפש שלה. כשמגיע רופא פסכיאטרי ללוות אותה לבית החולים היא צועדת שלובת  זרוע איתו "אינני יודעת מי אתה,אבל אתה אדיב. תמיד האמנתי בנדיבותם של זרים"