הפעם הראשונה שלוריא רואה את התמונה זה היה אחרי 3 שנות לימוד רסטורציה באמסטרדם וברומא.  "התחנה הבאה  שלי  היתה לעשות סטאג' בסטודיו של דיוויד בלונדון. הוא מציג את התמונה כציור מזויף עליו חתום פאריס בורדונה שהיה אמן ידוע . הזייפן ארנציו  קוארנה מהמאה ה-19 בחר להשתמש בתשתית מוכנה כדי שהזיוף ייראה כאמיתי. הקונים  ידעו שהמוצר שבידיהם  מזויף אבל האמינו  כי מתחתיה מסתתרת תמונה אחרת חשובה יותר. הם ניסו לגלות אבל החומרים שלא היו מתאימים רק הזיקו לה.  מאחר שהבינו שהדרך העומדת לפניהם ארוכה  ויקרה החליטו לחתוך אותה ולמסגר רק את החלק הגלוי. אחרי  התלבטויות  פסקו  למכור אותה. דיוויד אמר להם  שמין הראוי שיפנו אלי מאחר  ועשיתי מאמצים  גדולים כדי לגלות אותה. וכך  היה. נקבתי  בסכום  שהכרתי  40 פאונד שזה היה  שכר טרחתי  בסטודיו  והעיסקה יצאה לדרך".

ובכל זאת מי הנערה שהיתה בציור המזויף ,זה היה  קל לדעת כי למצוירת  היו עוד  שלוש "אחיות":  האחת שהיא הציור המקורי שצייר פאריס בורדונה,  ומכונה  ויולאנטה שריננו כי היתה  בזמנו המאהבת של הצייר טיציאן ועוד  שתיים  מזויפות  והשלישית  היא זו  שהיתה  בציור של לוריא.(על זיופים באמנות מוקדש פרק מיוחד בספרו  של דורון לוריא "חשיפה כפולה".) "עכשיו התחלתי לעבוד  על מה שהיה מתחת לויולאנטה.  לקחתי  את האוביקט למכון רנטגן שם מגלים מה נמצא  ומה מסתתר . ובפנאל האחרון  התגלתה דמות המחזיקה  בידה ענף  של  עץ דקל. בשמאלית  היה משהו שנראה כספר או מכתב. אצבעותיה היו ענודות בטבעות ובאוזניה היו עגילי זהב ועל ראשה כתר זהב משובץ  באבנים יקרות. ואכן בידה היה מכתב  כתוב  בכתב תיקני לשנת ה-30 ובשפת הקיצורים  של המאה ה-17 "לכבוד הגבירה  המהוללה אנצולה".שמלתה עטורת  כנפים עם חבצלות אדומות  בדוגמת אידרת דג כיאה  לשמלה ספרדית שהיתה בשיא האופנה.לשם  תיארוך הוצאתי כה פיגמנטים מיקרוסקופיים מהשמלה ושלחתי  אותן לשתי מעבדות שונות, האחת באמסטרדם והשניה  לשיקגו. בדיקה זו מאששת שהצבעים הונפקו לפני היות הצבעים התעשייתים. עד המאה ה-19 ציירים היו מכינים בעצמם את הצבעים. הנתונים האלה עם  הדעות של  שני  מומחים מעידה שאכן  התמונה  צוירה במאה  ה-17.

תיארוך התמונה – בדיקה סיגנונית. " כדי לדעת מי היה הצייר הבאתי את התמונה  לגלריה הלאומית בלונדון.פוטרטון  הומן אוצר משנה  בגלריה  רק העיף מבט  ופסק :ג'רולמו  פוראבוסקו.  הייתי מאוכזב מהאנונימיות שלו ונגשתי לחקור אודותיו.  לשם כך הגעתי לספר הפטירות של "כנסיית כל הקדושים" ושם מצוין  "ביום  23 בינואר ג'רולמו    פוראבוסקו צייר בן  79 בערך נפטר לאחר  9 ימי חום."  הוא נולד ב-1605 בוונציה ומת ב-1679, השאיר  97 ציורים  3 מהן נמצאות בגלריה אופיצי  בפירנצה. הדיוקנאות של  נשים  ששמותיהן נשכחו  נכללות בספרי האמנות כקורטיזאנות פילגשים או  מאהבות". (לוריא מקדיש פרק מיוחד לנושא זה.)

המאה ה-17  היתה גדושה בציירים  נודעים  שנשכחו כג'ורג'נה טייפולו ואפילו רמברנט ורק באמצע  המאה  ה-19 שבו והעלו אותם מעולם השכחה.  וכך כנראה קרה לצייר פוראבוסקו.

עכשיו לוריא חוזר לתמונה עצמה "בשוליים בצד שמאל גיליתי מחצית מסמל המשפחה עדות שהתמונה נחתכה  מתי  שהוא. במחצית המסגרת  האובלית היו  4 פסים אלכסוניים לבנים  וכן  אלכסונים  כחולים.לשם המשך החקירה פניתי למומחה לאמנות וניציאנית :רודולפו פאלוקיני . מסתבר ש- 3  משפחות במאה ה-17 היה אותו הסמל. מאחר  ונשים לא היו ראויות באותה תקופה להירשם במרשם האוכלוסין, הן קוטלגו  תחת שם גבר במשפחה בעל או  האב. סמלי המשפחה היו סמליהם  של  צנזורים שכיהנו כל אחד לפי  השנים שהיה  בתפקיד. כשבקרתי באחת  השבתות במרתף  ארמון הדוג'ים בוונציה זיהיתי מעל המשקוף את הסמל שהופיע בתמונה של אנצולה.   הוא  היה בגובה כשני מטרים ומכוסה באבק  שהסתיר את  השנים. בעזרת  צעיר אמריקאי ותוך כדי  שילוב ידיו ל"סולם גנבים"  הגעתי לסמל ובמעט רוק מצאתי  את השנה 1609.  בספריה מצאתי  שיוליוס קונטריני היה הצנזור של אותה שנה. אלא  שבמשפחה  זו היו  3 נשים  אבל אף אחת מהן  לא ענתה  לשם אנצולה.

האפשרות האחרונה שנשארה ללוריא היה לקרוא את הצוואות של כל הגברים  במשפחת קונטריני. " צוואתו של ג'ואבני קונטריני סוחר ובעל חנות  היתה כתובה בכתב יד לפי החוק  ובדף השלישי מצאתי כי "אני משאיר לגברת  אנצולה סנטוצי  40 דוקטים  לשנה במטבע עובר לסוחר כל זמן שתהיה בחיים". ג'ואבני היה נשוי כבר  לאשה לכן כתב "אנצולה  סנטוצי הידועה (בציבור) בשם אנצולה קונטריני ".האם היתה זו בת בלתי חוקית או פילגש  לא נדע"

הצעד הבא היה להגיע לצוואתה של  אנצולה עצמה. "צוואה כמנהג הימים  ההם היתה מקופלת היטב וחתומה בחותמת  שעווה של הנוטריון הציבורי. מסתבר צוואתה של אנצולה נחתמה בדיו אדומה על החלק  החיצוני שלה.וזה אומר לפי החוקים של ונציה מאותה תקופה, שאין לפתוח את הצוואה לעולם אלא  ע"י שאר בשר של המנוחה".  לוריא  ניתב את דרכו למצוא מסמכים אחרים שיעקפו הצוואה  והוא עשה זאת  ע"י רשימת האינונטר שהיתה גלויה. אנצולה  חיה ברובע סן סילבסטרו בצניעות מוקפת חפצים ישנים ושבורים.ומה יכולה  אשה כאנצולה לחיות עם  40 דוקטים לשנה  שהוענקו לה  ע"י ג'ואבני  ולשם כך  עשה השוואה בין  שכר  לפרופסור  אוניברסיטה או בין  שכר דירה לשנה. יחד עם  זאת לגברת היו שלושה תכשיטים יקרים. אגב היא האריכה ימים 24 שנים אחרי מות הפטרון  שלה.

לוריא לא פוסח על שום פרט הנראה בציור למשל לפרחים שקישטו את  ראשה והוא נוסע למומחה הולנדי-יהודי שעיסוקו  ציורים עתירי בוטניקה. ואכן  כל פרח מסמל מושג ומשמעות : בתולין ותום,יופי וארעיות החיים או מרירות האהבה.

בין לבין הקורא יכול להנות מאנקדוטות מענינות של החיים בוונציה של אז, השזורים  בשקרים,תככים וזיופים.