הכל החל כאן, 18 אזרחים וחייל צה"ל  1נרצחו, אבל במועצת חוף אשקלון בשיתוך כמה משרדי ממשלה  הקשורים לנושא, לא הזניחו את  המחשבה כיצד להנציח את זכרם.

   בטקס מרשים בצניעותו פתחו את המתחם עם שדרת דגלים ומעמדים מיוחדים לכל נרצח המספרים עליו. כשהמשותף שאיחד את כולם היתה אהבתם לים ולדייג. פיסת החוף הבתולית היתה משאת נפשם כל  השבוע עד השבת  שמחבלים מרצחים  השיגו אותם במיגונית ובשירותים.

   ביום הטקס 26 במאי 2026 התאסף  קהל רב וביניהים גם משפחות  הטבוחים. לשוא חפשו עיניהם את סוכת המציל,השירותים והמיגונית , גם הים כמעט לא נראה, הכל השתנה. הפך להיות מעט סטרילי:   השירותים נבנו מחדש, והמיגונית הועתקה למקום הטקס.   השטח הרחב התמלא  בדשאים ,גדרות  מסוגננות ורק הלגונה הקטנה  ליחכה את   פינת  " אתר הקוממיות" אותה חנכו   נשיא המדינה ורעיתו. לא חסרו נאומים קצרים    ביניהם של ראש מועצת חוף אשקלון איתמר רביבו, הרב בקטע תהילים, ומקהלת המועצה.

      המסך הגדול היטיב עם עבודת החול  של האמנית אילנה  יהב שידיה חפנו חולות על  מצע הזכוכית שעטפו   כל פעם   צילום של נרצח ולאחר מכן   הדמות נמוגה עם   בוא הגל. המיגונית עצמה  שהיוותה אוביקט חשוב המהלך הרצח  קבלה פנים חדשות בשם "רסיסי חוף" עבודה מרשימה של  האמן  דניאל בן  עמי שאלפי  פיסות קרמיקה הביאו  את תיאור האירוע ללא מילים  בשני חלקים: הגדול שביניהם מתאר חוף שמח עם ילדים, שמשיות צבעוניות, וכל הכרוך  בשמחת חיים. בחלק השני חוף עזוב נקי מכל תנועה וחפץ, ורק השמים והים התאחדו לכדי  סערה גדולה,תיאור  אבסטרקטי המביע אסון  נוראי.

   אני ביני לביני הזדהתי עם משפחות  החללים שקשה להם לקבל   שהכל חוזר למסלולו ומי שיגיע  לחוף  בעתיד  לא ידע מה קרה והתחולל  בו למרות   שבטח יהיו שלטים  כתובים.יש בעצם לשאול מדוע אנו  מקבלים כמובן מאליו  שבאושוויץ-בירקנאו בפולין קיימים עד היום צריפים,   המכילים חדרים מלאים בנעלים ,מזוודות, שיער , ואילו אנחנו  ממהרים  כבר בדור הזה למחוק, ליישר, להעלים את הזוועות שנעשו בנו.

   ונסיים  שוב בשורותיו של נתן יונתן," החול יזכור את הגלים,אבל לקצף אין זוכר. הכל ישוב אל המצולות עם הנעורים שבאו פתע אל סופם".