 
|
מדד האושר : האם אתה מאושר במדינת ישראל. תחקיר זוטא
לפני שנים כתבתי על אותו נושא, היום אני חוזרת על השאלה: האם אתם מאושרים במדינת ישראל.
מאת: פרח הסלע 22/04/26 (18:52)
מדי פעם אתה נתקל מחקרים שנעשים במדינות שונות : מהו מדד האושר של האזרחים במדינתם. לא נזכרתי איזה דירוג קבלה ישראל ביחס לשאלה הזו.
אבל היום אחרי כמה מלחמות רצופות עם מיני מלחמות הבאות עלינו עם שמות שונים כמו: חרבות ברזל,העם כלביא, (כן לתת שמות למבצעים צבאיים בזה אנחנו חזקים). יש לי לעצמי את הסימנים המעידים האם העם מרוצה מכלל רמת החיים, המתבטא ביוקר המחיה, רמת התברואה והבריאות, החינוך וכדומה.
כך בסך הכל של כלל האלמנטים נותן לנו את המבחן של יום העצמאות, בו אתה יכול עם כל משב רוח להרגיש האם העם מבטא את הדירוג שלו,לגבי מדד האושר הקולקטיבי והדרך היחידה היא קישוט בהנפת דגלי הלאום. כל כך פשוט וגם נעשה אפילו בצורה אוטומטית.
כשהדגלים מונפים ומתנוססים אתה אומר לעצמך :כל העם דגלים דגלים. אלה לא הדגלים האישיים שלנו, אלה דגלים שהמשתתפים בכנסים וטקסים מקבלים תוך שהם נכנסים לאולמות או נמצאים באויר הפתוח, מה שקובע לתחקירנו אלה דגלים שאתה קונה ומחדש כל שנה, ויודע בדיוק היכן הם יהיו מונפים. והיו ערים שהעיריות שלהם היו עובדים ומדרגים מבנים לפי היופי שדייריהם השקיעו ואף זיכו אותם במתנות סימליות .
היום אחרי ה-7 באוקטובר, קורונה, מלחמות מאיראן ומלבנון. נראה על פניו שהציבור אמר לעצמו, די נמאס לי מהכל, לא רוצה לשמוע את ההבטחות והדברים הבומבסטיאים שחברי הממשלה נגועים בהם, די, זהו,
וכך אתה עובר בדרכים ובמקומות ישוב, ולא רואה שום הבדל מיום חול או יום העצמאות, יש ופה ושם מרפסות שהניפו עליהם דגלים על מקל או שרשרות דגלים.
ואם כך ניראים בנינים שראשם בעננים, הרי היכן ראיתם מכוניות עליהם דגלים משני צדדיהם, היכן כלי הרכב שהיו משבצים גם דגלי ארה"ב, שממה, נחילים של מכוניות עומדים בפקקים ושום דבר אין מעליהם .
בעירי אותו המצב, אפילו ברחוב בו מתגורר שר "חשוב" שר החקלאות ובטחון המזון.. נו באמת, בטחון המזון. ביתו הפרטי חף מכל דגל, הבוטקה של השומר ריק ושומם , ורק מספר תושבים בעלי וילות עשו כבוד והניפו דגלים קצת יותר גדולים מהגודל הרגיל.
אז האם האומה מאושרת ? אני כבר לא בטוחה, הדלות והריקנות התחברו לקירות הבנינים ונראה שהם מתכוננים להשאר כטפט שם. והתקווה היא שאנחנו נעבור את התקופה העצובה הזו, ושוב נניף את הדגלים שלנו עם הרוח הטובה שתשרה עלינו מכאן ועד עולם. הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל
רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן
גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.
אין תגובות למאמר
|
 |
|
||||||||||||||||||||||||
| © כל הזכויות שמורות לפרשן 2021 |
בניית אתרים
|