מאת: גל יעבץ

הסנדק 1 או הסנדק 2? שתיקת הכבשים או חניבעל? החומוס ביפו לפני שידענו על הקוליפורמים של רפי גינת או אחרי? איך שלא תסתכלו על זה, הנטייה לערוך השוואות על בסיס ידע קודם, היא אנושית אבל דפוקה מיסודה.

 
את הביקורת הזו, אני ניגש לכתוב בחרדת קודש ששמורה למקרים מיוחדים בלבד, כמו לטקסט של קרואק או מנת סביח איכותית.

הפחד הזה, נובע מכמה סיבות, ראשית: היפ הופ על כל תוצריו השונים, לא התנגן במערכת שלי כבר כמה שנים. לא מבורות כלפי הז'אנר הזה, אלא ממנת יתר של מוזיקה שחורה שצרכתי במהלך גיל ההתבגרות. באותה תקופה הראפ הישראלי היה בשיא הצלחתו, ושנה וחצי לאחר מכן כבר נחל מפלות כואבות בטוסיק שהוא נופל למטה בחזרה על המדרון של הרדיו הישראלי.

 
הראפ באותם שנים היה פה בכמויות גדולות מידי, בתדירות גדולה מידי וכך גם התכווץ חזרה למימדים של אנדרגאונד מהר מידי, אבל זה כבר סיפור לכתבה אחרת. הסיבה השנייה שבגינה, אני ניגש בחשש כבד, לכתיבת ביקורת זו, היא שלא כל יום יוצא לי לכתוב על להקה שממש "גדלתי" עליה, הייתי ילד מתבגר ורעב לדיסטורשן מנסר, ואז הם באו.

שבק ס' , עברו סלאלומים כל כך רבים מאז שהם הקימו את הלהקה על הרכבה הראשון והמקורי. הם היו ילדים בני 17 עם גיטרות רועשות, השראות מעולם הראפ שבעיקר היה דומה בהתחלה לביסטי-בויז היהודים מברוקלין והמון טקסטים הזויים, קלילים ובעיקר כאלה שיודעים לעשות שמח. בשנת 1994 הם החלו את העבודה על האלבום הראשון והבועט "שבק" עם המפיק/בסיסט יוסי פיין. ומאז שום דבר בקריירה של הלהקה לא נשאר יציב.

 
הנגנים התחלפו ביניהם, הסולנים הלכו וחזרו מהלהקה לקריירות סולו: עמיר ירוחם (מירו) וכפיר ארצי (חמי) עזבו את הלהקה, נמרוד רשף (נימי-נים) בא, ואז הוא עזב ואז הם שוב חזרו וכך זה המשיך.

על כל הרכביה השונים של הלהקה הם הוציאו עוד שני אלבומי אולפן ועוד אלבום הופעה אחד מוצלח למדי. שיגרו להיטים לרדיו שנשארו ועדיין נחשבים לכאלה , החל מ: "מכופף הבננות", "ילד רוק", "יהיה פיצוץ", "נופל וקם" עד לשירים שפחות נחשבו ללהיטים בקרב המיינסטרים הישראלי אבל יהוו קלאסיקות של ממש למעריצי של הלהקה לדורותיהם, כאלו שנחשבו לפרובוקטיביים ומקדימים את זמנם כמו: "אסאסנים", "סכנה לחברה" ו"אימפריה".

 
ואז בא הפירוק, אי שם בשנת 2000. חמי ומירו פתחו בהרכב חדש של שניהם (חלוצי החלל), ומוקי הקליט אלבום סולו בהפקתו של דני קרק (פילוני), שזכה להצלחה מסחררת וללהיטים רבים. קשה לדמיין את מוקי, מי שהיה בעברו שר טקסטים כמו: "אני האיש הרע, אני יריתי בבמבי", לשחקן שמככב במחזמר רץ בהבימה ושר על שלום ושאר ירקות. מאז שהלהקה התפרקה, הם התאחדו עוד כמה פעמים אחדות, ב-2003, ב-2007 ועכשיו גם ב-2008.

שרביט ההפקה, כעת הועברה מיוסי פיין אל ידיו של פילוני, כל ההפקה המוזיקלית של האלבום החדש נעשתה על ידו וניכר כי השהות והעבודה כמפיק בג'מייקה, תרמו רבות לעבודתו שהשתנתה פלאים. כמה שירים באלבום עשויים על הפקות של דאנסהול, ועדיין קיים שיר באלבום ("אל תקראו לזה קאמבק") שבנוי על טהרת הדיסטורשן והרוק שהרכיב את הסאונד הראשוני של הלהקה.

 
ואמנם, הדאנסהול מקדם את הלהקה לעבר יישור קו עם סגנונות היפ-הופ שנחשבים ליותר טרנדיים, אבל עוד קצת שימוש בגיטרות, יכול היה רק לתרום, כעת שהם בהרכב מלא באלבום הנוכחי, הם נשמעים קצת הולכים לאיבוד כשהם ארבעה (!) סולנים על ביטים ג'מייקנים.

השיר "מה שהיה היה" שמסמפל בתוכו את קולו של אריק איינשטייין מהשיר שנכתב על ידי שלום חנוך, נשמע מעולה, הסאונד מתקדם וקטעי הראפ משתלבים נהדר על רקע קולו של איינשטיין. לעומת זאת, השיר שהם בחרו שיפתח את האלבום, "הרצל אמר", נשמע מבולגן מידי, בתור להקה שידעה להוציא פזמונים קליטים שהיה אפשר לזמזם שעות אחרי ששמעת את השיר, היא די נופלת פה, הפזמון מסורבל מידי וניתן לחשוב שבכלליות יכלו לעשות את השיר יותר טוב.

דיברתי על השוואות בהתחלה, וקשה להימנע מהמכשול הזה פה, השיר "מבט אחד", סמי-רומנטי ומתקתק, נשמע חביב אבל דווקא מעלה געגועים לשיר אחר של הלהקה, "רק תגידי לי", שהוציאו בעברם.

 
העבודה המשותפת עם פישי הגדול , על שיר הנושא את שם האלבום "בום קרנבל", מזכיר משהו, את הלהיט שנולד כתוצאה משיתוף הפעולה הזה בעבר, "תתקעו בחצוצרה". יש הרגשה שהם ניסו להוציא מהשיר הזה שיחזור לאותו להיט מסיבות כאשר פישי מופקד על הפזמון, אבל הטקסט צורם מכיוון שהוא מנסה לעבוד בשני כיוונים, כאשר במקום שיר מסיבות, מסתתר טקסט מחאתי וציני משהו: "תן לו בגראד ותן בקאסם, תן לו בקרנבל...זרוק את השכל תחיה את הרגע."

אז אולי לא צריך להתייחס לאלבום ככזה שיהווה אבן דרך מוזיקלית, את זה הם כבר עשו לפני יותר מעשור. אבל אפשר, פשוט להנות מאלבום שמוסיף צבע וחיים למציאות המוזיקלית הקיימת נכון לעכשיו. ופשוט להנות משבק ס'- שופים, בופים , קטעים וסחתיינים. הם לא צריכים להוכיח כלום לאף אחד, כי הם כבר הוכיחו, הם היו פה כל הזמן, אז רק אל תקראו לזה קאמבק.

לאתר הסקיצה פלוס