הרואה את הנולד

בפרקי אבות כתוב שרבן יוחנן בן זכאי שאל את תלמידיו: איזוהי הדרך שצריך האדם לדבוק בה?  איזו מידה צריך האדם לבחור לו כדרך חיים? רבי אליעזר אמר "עין טובה" רבי אלעזר אמר "לב טוב" וכו'... ואילו רבי שמעון אמר "הרואה את הנולד" (אבות ב'/ט') כלומר: לראות בעיניו את העתיד.

התורה אסרה לנחש את העתיד - "לא ימצא בך...קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף" (דברים י"ח/י'). התלמוד אומר ש"לא תנחשו" פירושו שאסור לומר 'אם הלחם נופל לי מהפה, סימן שהיום אסור לי לרכוש מניות כי אני אפסיד, ואם אני רואה שצבי עובר לפני, או חתול שחור, או נחש, לא אצליח במשימותי היום, לכן אני נמנע מלעשות פעולות מסוימות בעקבות כך. כל האמונות הללו הם בגדר "לא תנחשו" והתורה אוסרת לנהוג על פי הדברים הללו.

יש מחלוקת בין הרמב"ן והרמב"ם לגבי הניחושים השונים. האם יש בהם ממש או לא? לדעת הרמב"ן הדברים הללו נכונים בחלקם אך על העם היהודי הם אסורים, מפני שהקב"ה העניק לנו את הנביאים ונתן להם את הכוחות לראות ההתרחשויות העתידיות ולהעביר לעם את הדברים כראוי.

והרמב"ם טוען שכל הדברים הללו אסורים עלינו כי אין בהם ממש - אלה דברי הבל וריק ואסור לנו  להיגרר אחריהם ולכן אמרה התורה "לא תנחשו".

לפי הרמב"ם כל סוג של ניחוש הוא אסור כי הניחושים הם הבל  הבלים. הרמב"ם מוסיף ואומר שגם דברי אליעזר, עבד אברהם, כשהלך לחפש אשה ליצחק - "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה..." (בראשית כ"ד/יד'), לפני שפגש את רבקה ע"י הבאר, היו דברי ניחוש ומכאן שאליעזר עבר על האיסור "לא תנחשו". שהרי הוא ניחש כדי לדעת מי תהיה האשה המתאימה ליצחק.  הרמב"ם מביא דוגמא נוספת לניחוש אסור: כאשר יצא יהונתן ונערו למלחמה פרטית בפלשתים הוא חשש שמא לא יתן אותם ה' בידו, אמר לנערו: "אם כה יאמרו אלינו, דומו עד הגיענו אליכם...לא נעלה אליהם ואם כה יאמרו, עלו עלינו ועלינו כי נתנם ה' בידינו וזה לנו האות" (שמואל א' י"ד/ח'-ט').  כאשר התגלו יהונתן ונערו, אמרו להם הפלשתים: "...עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר" ואז אמר יונתן, זה הסימן שאנחנו מנצחים והם עלו וניצחו. אומר על כך הרמב"ם שדבר זה אסור כי הוא ניחוש והתורה אמרה "לא תנחשו".

הראב"ד חולק על הרמב"ם ואומר, שמה שעשה אליעזר ההתניה המוקדמת של אליעזר ויונתן היא מותרת, נמצאנו למדים שאסור לאדם לומר העוף קורא, הצבי עבר, הלחם נפל, זה סימן שהיום יקרה לי משהו, זו אמירה אסורה. ולגבי הניחוש המותנה של אליעזר ויהונתן הרמב"ם אומר שזה אסור. והראב"ד אומר שזה מותר - ההלכה לא קבעה כלל, הרוצה ינהג כרמב"ם, הרוצה ינהג כהראב"ד.                                              רב אחד מחכמי התלמוד יצא יום אחד למעבורת לחצות את הנהר והתמזל לו מזלו שלא היה צריך להמתין לבואה,זה הביא את הרב לאמירה הבאה: סימן שמחכה לי יום טוב. התלמוד מתיר לאדם לומר את מה שהוא חש. א"כ מה ההבדל בין המעבורת שמותר לבטא את התחושה ואת הסימן ליום טוב ,ואילו כשחתול שחור עובר לפני האדם , אסור לומר כלום ואסור להאמין בסימן זה ואת מה שהוא מבשר על העתיד לקרות. ההסבר לכך הוא היות והחתול השחור שעובר אינו קשור עם הדברים שקורה לך היום - קנית מניות, הצלחה במסחר וכו'...היות שאין קשר בין החתול לדברים הללו, אין הוא מבשר כלום, לכן התורה אומרת לא תנחשו. אבל כשרב רוצה לנסוע לביתו ובמקום להמתין שעה בשמש עד שתגיע המעבורת, בימים ההם המעבורת לא הגיעה בזמנים מדויקים יכולת להמתין פעמים זמן רב. ולכן אם המעבורת הגיעה מיד עם הגעתו של אותו רב לשפת הנהר והוא לא היה צריך להתעכב,   רשאי הוא לומר, יופי הולך לי היום - כלומר יש קשר בין הדבר שהוא רוצה לעשות והוא חציית הנהר, לבין העובדה שהמעבורת הגיעה מיד,  זה סימן שה'  היום בעזרתו - אבל חתול שחור שעובר קשור למה שיקרה היום? זוהי אמונה תפלה שאסורה.בפרשת קרח (במדבר ט"ז, ד'-ח') מתוארת התארגנות האופוזיציונית נגד משה ואהרון. בקבוצה אחת היו קרח  ו-250 אנשי סנהדרין. הקבוצה הזאת יצאה חוצץ נגד אהרון וטענה שצריך להחליף את אהרון - אתה משה לקחת  לעצמך את ההנהגה ונתת את הכהונה לאהרון אחיך, גם אנו רוצים חלק בהנהגה והתוצאה ידועה. אמר להם משה קחו לכם מחתות והיכנסו למקדש ותקריבו קורבן ונראה באם קורבנכם רצוי לפני ה' וכך גם יעשה אהרון הכהן ונבחן בזאת מי הוא הראוי להנהיג את עם ישראל -  הם נכנסו ונשרפו ואהרון נשאר חי. האירוע הזה גילה מי באמת ראוי להנהגה, הם למדו את הלקח הנורא במותם.

אבל יש קבוצה נוספת של דתן ואבירם (במדבר ט"ז,י"ב-י"ט) שני אנשים אלו יצאו נגד משה והם אמרו כי תשתרר עלינו גם תשתרר - אתה תפסת את השלטון, משה מזמן אותם למשרדו לברר את העניין והם התריסו בפניו ואמרו לא נעלה. משה מטריח את עצמו לאוהלים שלהם  והוא שאל אותם מה אתם רוצים והם החלו לחרף ולגדף, אתה הבטחת להכניס אותנו לארץ ולא קיימת, הבאת אותנו למקום שמם, אנו לא רואים תקווה, אתה מנהיג לא מוצלח נכשלת, רד מהשלטון. הטיעון שלהם בעיקרו היה לא רק רד מהשלטון אלא אתה לא מדבר בשם אלוקים הוא לא שלח אותך בכלל.

תגובת משה הייתה - "ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים הללו כי לא מליבי - אם כמות כל האדם ימותן אלה (אם דתן ואבירם ימשיכו לחיות וימותו כמו כל אדם) לא ה' שלחני, אך אם בריאה יברא ה' (אם תראו שיש שוני מהטבע הרגיל) ופצתה האדמה את פיה ובלעה האדמה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה וידעתם כי נעצו האנשים האלה את ה'.

ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ויאבדו מתוך הקהל.. .

 ניתן לשאול על הרמב"ם למה על מקרה אליעזר ויהונתן הוא אומר שאסור, מדוע אינו אומר שגם מקרה משה הוא אסור, הלא זה גם טסט ניחושי - וזוהי קושיה שלא נשאלה.

 בספר מלכים א'( פרק י"ח פסוקים י"ז-כ"ו) יש סיפור על אליהו שעלה להר הכרמל והוא קיבץ אליו 450 נביאי בעל ועוד 400 נביאי אשרה ,הוא קיבץ את כל נביאי השקר והוא מקים מזבח ומבקש שיביאו לו 2 פרים. את אחד הפרים לקחו נביאי הבעל, שחטו אותו ושמו אותו על העצים, גם הוא לקח פר אחד ושחט ושם על העצים - והוא אמר להם אתם תתפללו לאל שלכם ואני אתפלל לאלוקי - ואם אחרי שאתם תתפללו תרד אש ותשרוף את כל מה שיש פה על המזבח אז נדע שהבעל הוא אל אמיתי. ואתם נביאי אמת ואם אצלכם  לא יקרה דבר ואלו אצלי תרד אש מהשמים ותשרוף את הנתחים, זה יהיה  הסימן שה'  הוא אלוקים.  א"כ ניתן להקשות על הרמב"ם כיצד הוא מסביר את הסיטואציה של אליהו הנביא, מדוע  המקרים של אליעזר ויהונתן היו אסורים ונחשבו לניחוש  ואילו המקרים שהתרחשו אצל משה ואליהו הנביא לא מוגדרים כניחוש ומותרים?

ניתן להסביר זאת כך. כשאליעזר הגיע למעיין שממנו שואבות הבנות מים להשקות את הצאן, לו אליעזר בלא התפילה ובלא הניחוש היה ניגש אל הבנות והיה אומר האם מישהי מוכנה לתת לי לשתות מים - קיימות שלוש אפשרויות של תשובה:

א.      הנערה הייתה אומרת, אדוני אין לי זמן, אני לא פריירית, תפנה למשהו אחר.

ב.       שהנערה תאמר אתה רוצה לשתות, בבקשה, אני אתן לך לשתות.

ג.        שהנערה תאמר, אתה רוצה לשתות ומה אם הגמלים, למה שלא ניתן להם.

זאת אומרת שנערה שתופיע מול אליעזר ותאמר לו שתה וגם לגמליך אשקה. דבר כזה יכול להתרחש גם ללא תפילה. אין בזה פלא, זוהי הסתברות טבעית, אפשרית.

יהונתן כשהולך להלחם בפלשתים ומתגלה מול הפלשתים, מהם סיכוייו? קיימות שלוש אפשרויות:

א.      שהפלשתים יאמרו בואו בואו אנו נראה לכם.

ב.       שהפלשתים יאמרו אל תעיזו להתקדם אנו פותחים באש.

ג.        שהפלשתים לא יעשו דבר יעמדו בשקט ויראו מה שאול ויהונתן יעשו.

זאת אומרת כשהפלשתים אמרו ליהונתן עלו - זו אחת  מהשלוש אפשרויות הקיימות  גם בלי התניה ובלי ניחוש, זה היה יכול  היה להתרחש באחת מכל שלוש האופציות. א"כ זו הסיבה שהרמב"ם מתנגד לעשות ניחוש כמו אצל אליעזר ויהונתן. והסיבה כי האפשרות שהנערה תאמר שתה וגם לגמלך אשקה, היא בגדר הסבירות ואין כאן כל התערבות שמימית אלוקית.  זוהי הסיבה שהרמב"ם מתנגד - אבל כאשר משה עומד מול דתן ואבירם האם יש הסתברות  שהאדמה תפתח את פיה ושתבלע בלי שהוא יאמר שם דבר - אין דבר כזה ולכן אם האדמה פותחת את פיה ובולעת אותם זה ברור שיד ה' כאן. וכשזה ברור שיד ה' מעורבת בדבר, האם אסור לבקש מגורם עליון שיתערב לטובת המבקש? לכן הדבר מותר והו אינו בגדר של ניחוש.

            ולכן גם אם הסגנון הבקשה הוא סגנון של ניחוש, יש להבחין לדעת הרמב"ם - בין סגנון ניחוש שהוא טיפשי, או לעשות הבחנה בין -2- המקרים הראשונים, ששניהם לשיטת הרמב"ם התיימרו לראות את מעורבות האלוקים ואין כאן מעורבות אלוקית. ואם הייתה זאת לא כתוצאה מהניחוש - לבין המקרים האחרים. אליהו בהר הכרמל, האם אי פעם ראינו תופעה פלאית שכזאת שפתאום יורדת אש מהשמים ושורפת  את הפגרים שעל המזבח וכי רואים דבר כזה ביום יום , כך  שאין הסתברות ודאית שדבר לא שיגרתי כזה יקרה  וכשזה קורה משמע שיש כאן מעורבות אלוקית ולכן הרמב"ם לא  אסר זאת,אך כאשר אדם אומר בא ו אראה לך את המעורבות האלוקית,  כמו במקרים של אליעזר ויהונתן אין ודאות שיד ה' תתערב בדבר  ויתרחש אירוע ניסי , היות  שישנה הסתברות על התרחשות הדבר בדרך הטבע. אבל לעומת זאת  אצל משה פתיחת האדמה, או במקרה של  אליהו הנביא,  שם ברור שיש מעורבות אלוקית ולכן הזמנת מעורבות אלוקית בדרך בלתי מסתברת זה מותר.

            ולכן באופן מעשי באם אני אומר על דבר מסוים שבאם הוא ישנה את צורתו ומהותו ואכן כך יקרה זה יעיד כביכול על אמיתות האמירה, אך בפועל דבר מהסוג לא מתרחש ,אלא באם תהא התערבות אלוקית שתשנה את דרך הטבע. אבל  אצל משה  ואליהו הנביא שהמטרה שלהם הייתה  לחזק את האמונה באל, להעמיק ולהשריש  את הזהות היהודית בעם ישראל , הייתה התערבות אלוקית ,ששנתה את הטבע ויצרה התרחשות על טבעית.

            א"כ יש שני סוגי ניחוש - יש ניחוש האסור לפי הרמב"ם שהוא מסתבר בדרך הטבע ויש ניחוש המותר, שבדרך הטבע אינו מסתבר שזה יקרה וזה הניחוש שמותר לעשות.

            אפשר לעשות הבחנה נוספת בין המקרים השונים, 2 המקרים הראשונים - אליעזר ויהונתן היו  בגדר ניחוש,כדי לדעת מה לעשות לאחר שהנערה תאמר וגם לגמלך אשקה אזי אקח אותה לשידוך ליצחק. כנ"ל ביונתן. וזה אסור.

אבל המקרה של משה ואליהו לא היה כדי לדעת מה אני צריך לעשות מחר, הניחוש היה כדי לאמת  את מה שהאמנתי אתמול, כי משה רצה להראות לדתן ואבירם שאלוקים שלח אותו והוא ממלא את השליחות

אליהו רצה להראות ולהוכיח לנביאי הבעל שהאמונה שיש אלוקים בעולם והוא שליחו,  היא האמונה האמיתית  והנכונה.

והנה התלמוד במסכת חולין דף צה: רב בדיק במעברא - רב היה נוהג בד"כ לבדוק במעבורת כלומר אם המעבורת מגיעה ללא המתנה סימן שהיום יצליח לדוגמא.

ושמואל בדיק בספרא - שמואל היה נוהג לבדוק בספר. ור' יוחנן בדיק בינוקא היה ניגש לתינוק והיה אומר לו פסוק לי פסוקך כשהייתה לו בעיה, ואחרי שהתינוק היה אומר פסוק ר' יוחנן ראה באמירה זו כיון דרך איך לנהוג.

לכאורה למה זה מותר הרי אמרנו שיש לא תנחשו ואמרנו שאסור לקבוע ע"פ חתולים וצבעים אז למה ע"פ תינוקות מותר וע"פ הספר מותר.

והתשובה היא כי כל מה שאמרנו אינם בגדר התניה, מותר להשתמש בפסוק כי לא כתוב  שהאדם אומר לעצמו, אם הוא יאמר לי את הפסוק הזה אלך, אבל אם יאמר לי פסוק אחר לא אלך. כמו"כ בדברי הילד יש מין שמץ של נבואה כי ילד אין בו חטא, פעמים יש בהם שמץ של אמונה וזה דבר שמותר.

כמו"כ יש בודק בספר מה הפרוש? אנחנו מכירים את הביטוי "גורל הגר"א" שבו הגאון מוילנה הראה שיטה מסוימת שבעזרתה אפשר לפתוח ספר ולקבל תשובות לא בדרך התניה.

ולכן כשכתוב בפרקי אבות "איזו היא הדרך שיבחר בה האדם" ? היא לראות את הנולד אין הכוונה שהאדם ינחש ניחושים ויתמכר להם, אין הכוונה שכל היום יחפש בספר סימנים ואסמכתאות וייתן תשובות ערטילאיות לכל המי ומי.

  מה המשמעות של  לראות את הנולד ? היא להתמסר לחיפוש האמת, הנותנת לך תשובה נכונה לניתוב וסלילת הדרך הערכית של  יום המחר ולא לשאלות מותנות.

יש הבדל גדול בין סקרנות לחיפוש האמת, האם הם לא אותו הדבר? והתשובה היא, סקרנות היא שאלה אינפורמטיבית שאננה מחייבת מידע . החתירה לדעת את האמת היא התענינות בדבר המחייב  לדוגמא: אם אני אשאל רופא, את השאלה הבאה: אני לא מרגיש טוב מה יש לי? זהו חיפוש האמת כי זה מחייב אותי. אבל אם בביהכנ"ס אני אשאל אדם מה מצבו של פלוני, זו היא סתם סקרנות כי היא לא מחייבת אותי.

ההבדל א"כ: חיפוש אחר האמת זה כדי להבין את המחר כדי שזה יחייב אותי. אבל סקרנות זה לא מחייב. א"כ הראה את הנולד זה אדם שעוקב אחרי המעשים שלו ויודע מה הוא מצפה מעצמו ביום המחר  בהבטה לטווח רחוק  כיצד הוא משנה, משפר ומטיב עם כל הסובב אותו ,לתקן יישובו של עולם במלכות שדי.