שקט, שלווה ונוף פסטורלי. לרגע חשבתי שאני בגליל אך פקחתי את עיניי והמציאות היא אחרת: הגליל בוערת ופצועה.
תושבים עזבו את בתיהם בלי כסף, בלי אוכל ובלי בגדים להחלפה ולקחו רק את היקר מהכל את ילדיהם. האויב האכזר הצליח להרוס את הבתים ואת שגרת החיים. אך בדבר אחד הוא נכשל כי לא לקח בחשבון את הנשמה היהודית והרצון של עם ישראל ברגעים קשים להיות ביחד.

 
בוודאי אויב לא ידע שרב גרוסמן ודוד דרומר יעזרו למצוא מחסה לאנשי הצפון. כאן בחולון בפנימיה של ביה"ס חקלאי "מקווה ישראל" פתחו את הדלתות ואת הלבבות לעשרות משפחות ממעלות, נהריה, כרמיאל, צפת, עכו, קריות וחיפה. בהתחשבות והתלהבות אמיתית רב גרוסמן ודוד דרומר ניסו לפתור כל בעיה לענות על כל שאלה ולספק אוכל חם לתושבים. אנו תושבי הצפון לא נשכח שבזכות רב גרוסמן ודוד דרומר הצלחנו לעשות קבלת שבת: מפות על השולחן פלטות עם אוכל טעים וקידוש. "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד".

 
השיר יצא לנו מין הנשמה. רק ה' יודע מתי נוכל לחזור הביתה ומתי תיגמר המלחמה. אומרים שצבא חזק זקוק לעורף חזק. גם אומרים שאנשים נבדקים במצבים קשים.  אתם רב גרוסמן ודוד דרומר נתתם לנו תקווה, ברכה ואמונה.

שידע האויב: עם ישראל חי!

פאינה ארונוב
וחבריה