הרצון לבצע ויתורים בירושלים הינה טעות נוספת של אהוד ברק.
בלשון המקרא המילה "מוסר" מציינת הפקת לקחים מצרות ובעיות. אחת המטרות העיקריות של ספר "משלי" היא ללמד את הנערים איך להפיק לקחים נכונים מהטעויות שלהם ושל אחרים. כך נכתב בפרק א' פסוק 3 : "לקחת מוסר השכל ; צדק ומשפט ומישרים". אהוד ברק כבר לא נער, אפילו לא בחור אלא רמטכ"ל וראש ממשלה לשעבר ושר ביטחון בהווה. אולם נדמה כי הוא חוזר על טעויות שוב ושוב.
בראיון לרשת אל ג'זירה אמר ברק כי "ניתן למצוא נוסחה שלפיה שכונות מסוימות יוכלו להפוך בהסכם שלום לחלק מהבירה הפלשתינית". ואולם, דבריו מעוררים תהייה. שכן היה זה אותו ברק שהביע נכונות כנה לוויתורים מרחיקי לכת בירושלים אותה העלה במהלך וועידת קמפ דיויד השנייה. תוצאת נכונות זו הייתה "אינתיפדת אל אקצא" שאת הנזקים שלה משלמת החברה הישראלית עד היום. משפחותיהם של למעלה מ - 1000 הרוגים ו - 6000 פצועים נושאים עימם צלקות שילוו אותם עד סוף חייהם. זאת בנוסף למכה האנושה שהוא הנחית על ההרתעה הישראלית עקב הדרך השגויה שבה נסוגה ישראל מדרום לבנון תוך שהיא מפקירה את בעלי בריתה לאנחות. קונספצית הנסיגה והויתורים של ברק נכשלה כישלון טוטאלי בקלפי והוא כידוע עוד לא קיבל לגיטימציה מהציבור הישראלי לויתורים. את 19 המנדטים הנוכחים שלה קיבלה מפלגת העבודה מהציבור הישראלי כאשר עמד בראשה עמיר פרץ. הסקרים כיום מנבאים לה הרבה פחות מזה כאשר עומד בראשה מר ברק.
בנוסף לכל אלה נשאלת השאלה האם השתנה המצב באזור ? התשובה היא שהוא השתנה לרעה כי את מקומם של אלו שכונו "מתונים" תפסו הכוחות הקיצוניים בצד הפלשתיני ולכן האתגר מורכב יותר.
נכונות זו של ברק מעלה מספר שאלות נוספות : עם מי בדיוק ייחתם הסכם שלום שאחד מסעיפיו הוא נסיגה מאזורים בירושלים? ואם ייחתם הסכם כזה מי בדיוק יכבד אותו? כלום לא למד ברק את הלקח ? כל שטח שישראל מפנה נתפס על ידי כוחות הטרור שפוגעים מכה אנושה בחוסנה ומשנים את המבנה הגיאו פוליטי של האזור. כך היה עם ערפאת באוסלו, כך היה עם החיזבאללה בלבנון וכך היה עם החמאס בעזה. הפעם, נכונות לויתור ישראלי בעיר הבירה טומנת בחובה סכנה כפולה ומכופלת : היא עלולה להכניס ללב העיר כוחות טרור מגובים בתמיכה של כוחות איסלמיים פונדמנטליסטים שיהפכו את חייהם של תושבי העיר לבלתי נסבלים. אז, יש להניח, שלמרות ההבטחות לתגובה נחרצת, בדיוק כשם שהובטח לפני הנסיגה מחלקים ביהודה ושומרון, מלבנון ומעזה, תעמוד ישראל מנגד. הדבר עלול להביא לנזק נוסף : מעבר של תושבים ערבים למערב העיר עקב רצונם להגדיל את איכות חייהם ונטישה המונית של תושבים יהודים שירצו לשמור על איכות חייהם.
ברק טען לאחר ועידת קמפ דיויד השנייה שהוא "חשף את הפרצוף האמיתי של ערפאת" אני הייתי מוסיף ואומר שבהצהרותיו לאל ג'זירה הוא חשף את הפרצוף האמיתי שלו. הנכונות לוותר על שטח בכל מצב ולהחליש את ההרתעה הישראלית. מחד, העמדה של ברק היא לגיטימית ואף יש לה מקום בויכוח הציבורי. מאידך, הציבור הישראלי יכול לצפות ממנו שיוביל להקדמת הבחירות הכלליות ויעלה על מצעה של מפלגת העבודה את הנכונות לויתורים בעיר - אם יקבל מנדט מהציבור תהיה לו מלוא הלגיטימציה לעשות כן. ברם, נראה כי טעות לעולם חוזרת בייחוד כאשר עסקינן בברק. לא רק כאשר מדובר על ויתורים בירושלים אלא גם כאשר מדובר על ראש ממשלה שאיבד את לגיטימציית הציבור ורץ להציג ויתורים מרחיקי לכת על מנת ששמו ייחקק בדפי ההיסטוריה. כך היה עם ברק בטאבה וכך היום עם אולמרט בערוץ הפלשתיני. ברק עומד מנגד למעשיו של אולמרט משום שההצהרות שלו הן לא הצהרות עקרוניות אלא אישיות.
למאמר המקורי לחצו כאן