אני לא יודע אם שמתם לב לזה, אך מאז השקת האיפון 2 לפני חודשיים בדיוק (ב-11 ליוני), עשיתי כמעט כל מאמץ אפשרי כדי להמעיט ולעכב פרסום אייטמים על הבלוף הכי לוהט של עולם הסלולאר והבאזז. בכל זאת, אני לא רוצה שהבלוג שלי ייראה כמו האתרים האמריקנים שמזינים אותי בחדשות, ושרובם כבר מזמן הפכו לאתרי-נישה לאייפון, שמקפחים כל נושא שלא מכיל את השם "אפל".

 
אבל בשבועיים האחרונים הייתה לי תחושה מתמשכת שאם אני לא אפרסם את החדשות המרעישות בנוגע למכשיר המאוס שצצו מדי יום ביומו - אני אתחרט על זה. עכשיו אני מבין שלא חיכיתי לשווא, כי עכשיו אני יכול לסגור את כל הקצוות של חדשות האייפון לחודש הקרוב (אני מקווה ומתפלל, וממליץ לכם להצטרף) ברשומה אחת.

 
אז הסיפור מתחיל לפני כשבועיים, כאשר באתרים מסויימים קמה צעקה על כך ש"אפל" לא "מקבלת" לחנות האפ-סטור (חנות היישומים לאייפון) כל יישום. ביום הראשון של המחאות נראה היה לי טיפשי למחות בכלל על המיון: הלוא אי אפשר לצפות שהחברה תיתן לכל האקר למכור בחנות הרשמית שלה וירוסים-בתחפושת או תמונות פורנוגרפיות של סטיב ג`ובס. הסקופ האמיתי הראשון הגיע למחרת, כאשר באתר אחר גילו כי מתכנתים המבקשים לדעת מראש (או בדיעבד) את הקריטריונים לפיהם אפל מחליטה מה להכניס ובמה לבעוט, נענים בזלזול: אפל לא מוכנה לגלות להם למה היא לא מקבלת יישומים מסויימים, או מה הם יכולים לעשות כדי לשפר את סיכוייהם "להתקבל". מונופול, ולא יעזרו 10,000 מתלהמים אינפנטילים שיטענו אחרת.

 
באותו יום בו הסתבר כי "אפל" לא מוכנה לעזור למתכנתים להבין את שיקולי המיון, עשתה החברה צעד חצוף לא פחות: בניגוד למדיניות חנות היישומים, שנועדה - על פי הצהרת החברה - למכור יישומים במחירים שינועו בין חינם ל-10 דולר, העלתה החברה לאתר יישום שמחירו אלף דולר (כן, פי 100 מהמחיר המקסימלי שהחברה התחייבה אליו). היישום, שנקרא פשוט "אני עשיר!", מציג עיגול אדום על מסך האייפון, ונותן למשתמש את הזכות להצהיר על בורגניותו. שמונה אנשים, שלפחות רובם פשוט חשבו שמדובר בבדיחה, קנו בטעות את היישום ה"יוקרתי". פנייה ל"אפל" בתחינה לבטל את העיסקה לא נענתה, ויוצר היישום פשוט יושב בבית, לא עונה לאימיילים הנזעמים ונותן להעברות הבנקאיות לעשות את שלהן. וזה לא סוף הפרשה. בהמשך עוד נחזור אליה.

 
לפני שבוע כבר פרצה שערוריה חדשה, כאשר האקר חובב-אייפון גילה במכשיר שורת קוד שלטענתו מעניקה למכשיר את האפשרות (או החובה) לבדוק כל יישום שתתקינו עליו מול אתר האם, ולמחוק ללא אזהרה כל דבר שלא יימצא חן בעיני "אפל". במלים אחרות: שילמתם על המכשיר, אבל הוא עדיין בשליטה מוחלטת של "אפל".

 
באמצע השבוע, נזכרה פתאום "אפל" שהלקוחות זועמים על יותר מדי נושאים, והתחילה לפעול. ראשית, היא הורידה את היישום "אני עשיר!" מהאפ-סטור, אחרי שבוע של באזז ללא גבולות וקריאות משועשעות או נזעמות להוצאתו מחוץ לחוק (או לפחות מחוץ לחנות). שנית, ביום שישי היא גם שחררה תגובה עקיפה ולא רשמית, שלפיה שורת הקוד שנמצאה לא מעניקה לה שליטה על האייפון, אלא מהווה "רשימה שחורה" של יישומים שהחברה לא מעניקה להם גישה לליבת המכשיר. הרוחות, שגם כך רק חיכו להזדמנות להירגע, עשו זאת במהירות מעוררת חשד.

 
אז מי שחשב שכאן נגמרת אופרת הסבון האינסופית הזו - שיקום. הבוקר, בהודעה דרמטית למדי, אישר סטיב ג`ובס בכבודו ובעצמו כי שורת הקוד ההיא אכן נועדה להעניק ל"אפל" את האפשרות להטיל "וטו" על כל דבר שמשתמשי האייפון עלולים לעשות במכשיריהם (למשל: לפרוץ אותו), והצהיר כי זוהי זכותה המלאה של החברה לבקר את השימוש שנעשה במכשיריה. ג`ובס אמר את הדברים כחלק מראיון ל"וול-סטריט ג`ורנל" שהתפרסם אתמול בארה"ב, ובו הוא מדבר בעיקר על רווחיותה של חנות היישומים, שמכרה בחודש הראשון לפעילותה כ-60 מיליון תוכנות, והכניסה כ-30 מיליון דולר (לחברה ולמתכנתים יחד). ג`ובס טוען בראיון כי לכל אורך הקריירה שלו הוא מעולם לא נתקל בהצלחה כזו במכירת תוכנות. באשר ליישום "אני עשיר!", אמר המנכ"ל שהורדתו מהחנות הייתה החלטה של "שיקול דעת נכון" - מה שכלל לא מסביר איך הוא עבר מלכתכילה את הסינון הראשוני של החנות.

לבלוג של יאיר מור