כל שנה קשה לי יותר להזדהות עם הטכס, המציג מציאות דמיונית ומחרם על ידי חלק ניכר מהעם
ראיתי את הפרסום לאתר מסבירים והסתקרנתי. בסוף החודש הזה העוללית ואני נבקר בפריז וחשבתי לקחת כמה טיפים מהאתר כדי שאם איזה פייר או ז'קלין ישאלו אם אני רוכבת הביתה על גמל, אני אוכל להסביר להם שלא, יש לנו...
ההתנהלות של ביבי לאחרונה בעניין החזרת המוחות שברחו הביתה מזכירה לי את הבדיחה על חכמי חלם. הייתה להם לחכמי חלם פרה, אבל לא היה מספיק עשב להאכיל את הפרה ולכן שלחו אותה לרעות בשדות זרים. חורף אחד ירד...
יהודים צעירים אשר מרדו בבית ההורים המסורתי בארצות התפוצה, פשטו מעליהם קפוטות ושטריימיל, לבשו חליפות ועניבות ויותר מאוחר חולצה ומכנסי חאקי כאשר עלו לארץ ישראל
המניעה תמיד יעילה ואפקטיבית יותר מאשר הטיפול במחלה לאחר שפרצה ועל הנחה זו מבוססת הקריאה שבכותרת
למרות תרועות החצוצרות ואיומי יום הדין בדבר "חלון ההזדמנויות לשלום" אשר הנה זה עומד להיסגר בפנינו עם אויבינו המרים, הרי שחלון וירטואלי זה אפילו לא החל להיפתח, לא בעבר ובוודאי שלא כיום.
"גניבת זהויות" נשמע כמו מושג מסרט ריגול, אבל הוא מתאפשר ככל שגדלה הנגישות למידע אישי שנצבר עלינו האזרחים. על הקשר בין "גניבת זהויות" המאגר הביומטרי וההתנקשות בדובאי.
הראיון שנערך על ידי עיתון מעריב ב- 13 פברואר 2010 , על ידי שלום (המפרגן) ירושלמי עם נשיאת "הקרן לישראל חדשה" נעמי חזן הינו במקרה הטוב מקומם
ברי לכל בר בי רב כי הנחיית הארוע על ידי דיין בהשתתפות שופטי הבה"ה מהווה טעם לפגם ציבורי מפאת ניגוד ענינים ברור המעלה חשש מוצדק לאפשרות של הטיית משפט, לכאן אם לכאן.