לכל סוגי האמנות בישראל להתעורר ולתעד את מה שהתרחש כאן במשך כשנתיים וחצי.
ב-1925 במנהיים גרמניה נפתחה תערוכה בשם "אוביקטיביות חדשה" בדבריו של ההיסטוריון גוסטב הרטלאוב :"כעת מבטאת האמנות את המאמץ האנושי למצוא קרקע יציבה".יבול העבודות מסכמות את השנים של בין שתי מלחמות עולם.
אחרי אידן האקספרסיוניזים והריאליזים הגיע זמן האוביקטיביזים המדרבנת לשקף את המציאות בלי כחל ושרק.השמות הבולטים והמוכרים של ג'ורג גרוס,אוטו דיקס, רודולוף שליכטר,מקס בקמן שבטאו וציירו את החוליים והפגמים של מלחמת העולם הראשונה, משתתפים גם כאן וכדאי לעקוב אחרי עבודתם ולראות האם משהו השתנה אצלם.
התערוכה הזו משקפת לנו כמו בצילום רנטגן את העבודות ומאפשרת לנו לשייך אותם למוסד הכי משמעותי ,"הבאוהאוס"
הגרמני . הוא הוקם בוויאמר עם מנהלו האגדתי וולטר גרופיוס וחבר מוריו: אוסקר שלימר,פול קלי, קנדינסקי,פיינינגר,בויאר והמורה גואנטה. היו לבאוהאוס לו עוד 2 תחנות עד אשר נסגר ע"י הנאצים. בראשיתו היה ממוקם בכיכר לפני ביתו של גתה שם ניצבו יחדיו הפסלים של גתה והמשורר שילר מאבות התרבות הגרמנית.
כשעוברים על פני היצירות אפשר לזהות את ההשפעות השונות מקוביזים,דאדאיזים,סוריאליסטי וריאליסטי.
גו'רג גרוס : חדר מיוחד עם 20 מעבודותיו היו לו בתערוכה האורגינלית במנהיים. כאן יש לו איור לרומן של פרנץ יונג בשם "יום חופש" בו ניצבים שניים משני עברי גדר ביתי כשהגדר מסמל את ההבדל המעמדי של הניצבים.
רודולוף שליכטר: סצנה עמוסה התרחשות ברחוב, משאית גדושה בחיילים בוהה בקבוצת נשים אלמנות מבעליהן המתפרנסות מזנות. בפרונט יושב אזרח ומעשן מקטרת המצביעה על מוצא פתח תעלת ביוב.
עוד עבודה של שליכטר, דיוקנה של קרולה נהר מתומצת לכמה סימנים המעידים על סערת נפשה ואולי גם נפשו של האמן.
קרולה היתה כבר מפורסמת בעת שצוירה, שחקנית תיאטרון ובקולנוע הברלינאי. ברטולט ברכט כתב עבורה את התפקיד של
פולי מ"אופרה בגרוש". את צוארה עוטף צעיף כמה פעמים, אצבעות ידיה לא שקטות. סופה הטראגי היה במחנה כפיה במוסקבה.
אוטו דיקס: מי שהיה אקטיבי אחרי מלחמת העולם הראשונה בציור של עלובי החיים והפצועים כאן הוא מיוצג ע"י תמונת נוף לכאורה שלווה,אולם תנועת העננים הכבדים מסתלסלים כמאיימים על ים ירוק רעלי כשבפרונט ים שיבולים בצבעי צהוב נעים לכל עבר כשהרוח עושה בהן כרצונה.
אלברט בירקלה: בעבודה גדולת מימדים"אשה במכונית פתוחה" לצווארה פרווה דשנה, פיה פתוח קמעה כגומעת את החופש. ואני נזכרתי ברקדנית היחפה האמריקאית איזודרה דנקן שיצרה מחול חופשי ללא נעלי ריקוד, בנוסעה במכונית פתוחה של אחד
ממחזריה בניס צרפת, כשהרוח והמהירות ליפפו את צעיף השיפון הארוך שנכרך סביב צווארה. סוף עצוב לדמות מיוחדת.
ישנן כמה נשים אמניות הלוקחות חלק בתערוכה: האוסטרית מארי-לואיז פון מוטסיצקי : היא מתמקדת דוקא בדמות דיוקנו של הגמד קארל מאדר המהדהד את יצירתו של דייגו ולאסקס, הגמד סבסטיאן דה-מורה.
לוטה לזרשטיין האוסטרית: זקן היושב וילד בחיקו. יש לשים לב לאצבעותיו הגרומות והמעוקלות של אביו,אולי סבו של הילד.
האנה הוך: מוכרת כמי שחידשה את טכניקת הפוטומואנטז' - הדבקת גזירי עיתונים ומגאזינים ומחברת אותם לסצנות עוקצניות על החברה הגרמנית הבורגנית. כמו"כ צורות פשוטות של נופים סמליים ומדומינים.
קסאנטי שאווינסקי: הוא מסכם בשלושת עבודותיו את השפעתם של המורים:אוסקר שלימר,וסילי קנדינסקי ופאול קלה.
בשורה של מגזרות המזכירות שורת רקדניות בהן הוא מעצב במה למופע "נערות טילר" ולידם דמות מורכבת מכדורים וחישוקים
2 חלקי שמלה כשהחלק התחתון הוא בצורת קונוס. האמן מתאר בצורות גרפיות סימנים כתמרורים או מכונות ולא בני אדם.
החלק האחרון עוסק באמנות שנותנת ביטוי למה שהטריד את הדור של בין שתי מלחמות העולם החולה הרעה : הזנות
הנס בלמר: התחיל בציור כרזות פרסומת לתיירות ונופש בים התיכון. בעבודתו כאן יביא סצנה אכזרית כמו נלקחה מקומדיה זולה. מלח מחזיק בברוטליות פתיינית האוחזת בבובה כדמותה וברקע נוף נמל במרסיי.
מרסל רונאי: עוסק באותו נושא: מלח ונערתו ב-1929. 2 דמויות בעלות אברי גוף שמנמנים ביותר. גושי בשר הנפגשים בשפתותיהם הבולטים ומוגזמים.
פאול קליינשמידט: מעדיף להיות עדין ומצייר זמרת ברים לא צעירה המפהקת מאחורי הקלעים. צבעי השמן דוללו עד להיותם כצבעי מים. רגלה הדשנה מניפה את שולי השמלה. הטבעת לאצבעה והשרשרת הם סט זול של תכשיטים.
לסיום בחרתי משפע העבודות את אלה שהתאימו לדבריו של כתב העיתונות בזמנו, קארל אינשטיין "צו השעה להוריד את כל המסכות מפני התקופה שאנו חיים בה. להוריד אותם מהמסגרות היקרות, לתת מבט פרובקטיבי בנעשה סביבך. גרמני המבקש
להציג את המציאות אינו חושב עוד על פריחת הגנים אלא על התפשטות מחלות המין"