כשהועלתה לראשונה התערוכה "גיבורות" במוזיאון העיצוב  חולון, חשבנו לרגע שמדובר בגיבורות שלנו במלחמה הזו.

   מסתבר  שיש מי שחלמה והגתה את  הרעיון לשלוף גיבורות שחיו בשואה ובמלחמת העולם השניה  לחשוף שהאופנה  היא זו 

שהצליחה בעזרת דמיון ויצירתיות של הנפשות  שחיו באותה עת לעבור  את תקופת החשכה.

    יערה קידר הסטוריונית ואוצרת אופנה מביאה  את הנושא הכל כך   כאוב ורגיש  לקידמת הבמה,כך שהגיבורות  שלה מתיישרת עם   3 עבודותיה הקודמות : "ז'טם  רונית אלקבץ" 2018, "הנשף-אופנה ואסקפיזים " 2021. "אלבר אלבז מפעל החלומות"  2022, בהבדל אחד "גיבורות" זו תערוכה אישית שלה.

  מספרת  קידר :"במשך  כ-15 שנים אספתי פרטי אופנה קטנים מתקופת מלחמת העולם  השניה:תיק קלוע מחוטי טלפון,סיכות מחוטי חשמל,נעלים ממוחזרות. ידעתי בתוכי שפרטים  אלה ישמשו אותי מתי  שהוא. הנושא  טעון מדי, במשפחה שלי היתה

שתיקה סביב הזכרון. נקודת המפנה היתה כשקבלתי מאלבר אלבז  אצבעון תפירה שנשאר ממרגריט זינגר ,תופרת שנספתה באושוויץ. הרגשתי  שנמסר לי המקל שמעבירים במרוץ שליחים וידעתי  שהגיעה השעה לפעול".

   התערוכה מחולקת לכמה רובדים : לתפור היסטוריה מתוך השואה"  ו "אופנה ותקווה במלחמת  העולם השניה"

    בחלל הרחב  בקומת  הכניסה העלנו את סצנת  הקוטור של פראג טרם המלחמה. הכל התחיל  ממכתב שהתגלה במרתף בית במילווקי בארה"ב, הדי  סטרנד שלחה מכתב לקרובי משפחתה תוך כדי  הכיבוש הנאצי בצ'כסלובקיה. היא ובעלה קיוו  שיעזרו

להם  להגר לארה"ב.   הם לא ניצלו וניספו.המעטפה שהיתה  חתומה  בחותמת  הדואר הגרמני הכילה  8 ציורים מושלמים של שמלות וכל האביזרים הנילווים  להם.  רק אחרי  שנים מוזיאון  העיר מילווקי הוציאה לפועל את  הדגמים אחרי  שטופלו בטכניקות חדשניות והחיו את הבדים כאילו   נתפרו זה עתה.

   מוזיאון  העיצוב החולוני  קבל בברכה את  האוסף האמריקאי ובנה סביבו מפעל שלם חי ותוסס :בובות הדיגום  עסקו   בתפירה

ידנית ובתפירה על גבי  מכונות ענתיקות, גיהצו על משטחי  העבודה ,מחסן הבדים התמלא בגלילי בדים  צבעוניים שקרצו  לכל הרואה, "רק שלוף ותפור".

    במסדרון היקפי של המוזיאון  54 מטרים  המכילים  פרטים שנעשו  ע"י נשים שרובן היו מגויסות למאמץ המלחמתי. הכותרת שניתנה  היתה :אופנה ותקווה במלחמת  העולם השניה.  כל  מקטע כזה הכיל פריט או חפץ  שהפיץ סביבו אקטים של התנגדות או  סימבוליות : השביל באמצע התסרוקת הפך להיות כמסלול המראה  של המטוסים. השפתונים האדומים שיוצרו ע"י חברת  אליזבט ארדן    הפכו לאייקון  שצעקו את  הליפסטיק האדום שהיוה קונטרה  לשנאתו של היטלר את הצבע האדום.  תיקי יד מחוטי טלפון, פודריות,ערכות  לציור ששירטטו קו  שחור על שוקיים לתת  את ההרגשה כאילו  המשורטטת גורבת  גרבי  משי. כפפות ששתי אצבעות צבועות בכחול ואדום ומסמנות  V ויקטורי.

  בגלריה  העליונה חפצים ופריטים המעידים על כוחה של הרוח  האנושית,הישדרות והיאחזות בכל  זיז של תקווה. 

בהם נשים  שהתגייסו למאמץ המלחמתי ולא   שכחו שהן גם  נשים ובזמנן החופשי  עשו את הכל  על מנת  שתרגשנה נשיות.

   החלל  מביא  את התעשיה שהתפתחה מכל הבא ליד : שקי קמח שנתפרו לכדי שמלות מחוטים שנפרמו ממזרונים, מצנחים שהפכו לשמלות כלה, "מפות בריחה " שהיו מודפסות על משי הפכו להיות שמלות מפוארות. בין  הפריטים   שסופקו  מ"יד ושם"   היתה חזיה מאולתרת מבטנת מעיל,תליון שפוסל מלחם וחגורה מחוטי חשמל.

    השיער הנשי קבל משנה חשיבות בזמן  המלחמה , בגלל הקרבה  של  הנשים למכונות  וחלקי מתכת  המועברים   בסרט נע. היתה  סכנה  להשאר בשיער פזור, ולכן הומצאו אין ספור ווארציות למטפחות ולאיסוף בגלגלים או לחיקוי  תסרוקתה של ורוניקה לייק  השחקנית ההוליוודית שעין אחת שלה  הוסתרה ע"י  תלתל. עקב זה  ראשי  הבובות המדגמנות  הפכו להיות סיפור בפני עצמן. הם פוסלו בדרך  מיוחדת עם הבעות פנים ותסרוקות המתאימות לכל דמות המיוצגת ופועלת בסצנה.

    ואם תשאלו מה למילה "אופנה" בתערוכה זו, מיד תבינו  את ההקשר  בין  המילה לתנאים שהיו במלחמת העולם השניה והן   לשואה, כי  המוצגים  שכאן מוכיחים  שאופנה זה לא רק בגד ונעל, אופנה    יכולה  להפעיל דמיון ויצירתיות  דוקא   בתקופות

איומות   ויהפכו   כלי להישרדות על מנת לשמור על צלם אנוש. 

    התערוכה  נותנת  מרחב ליצירתה של לאה גוטליב ובעלה  ששרדו והגיעו לישראל. המפעל "גוטקס" שלהם  פרסם את  שמה של ישראל   כמעצמה לבגדי ים. דוגמאות מפרי דמיונה של  גוטליב  מסתופפים    כאן  במזיאון סביב  הבריכה ונותנות מושג מה  מדוע  ידועניות  כנעמי קמפבל,קלאודיה שיפר,תמי בן עמי אשתו של  סאדאת והנסיכה   דיאנה, כל  כך התחברו לבגדי  הים של "גוטקס". דגם  מיוחד האהוב  על גוטליב הוא  הבגד התפור מבד עליו  פרח המרגנית. מספרת  היוצרת :" כשהייתי  בשוק  של עירי בהונגריה, הגעו לפתע חיילים  גרמנים, מיד תפסתי זר מרגניות שהיו  לפני בדוכן הצמדתי אותו לגופי כך שהוא כיסה את  הטלאי הצהוב שהיה תפור  לחזה    ותודות לו ניצלתי ".

   ב-7 לאוקטובר תתעשר  התערוכה  במוצרים אותם הכינו  חברי מרכז היצירה השיקומי לנכי צה"ל. כל  אחד מהם  בחר לו דמות מתוך סיפורן של הגיבורות שלנו במלחמת  "חרבות ברזל"  איך    מעשה  שלה סיכל את פעולת המחבלים בשבת  השחורה .

   ולסיום יערה קידר  וחבר עוזריה מצדיעים  לכל האמנים  והחברות שלקחו חלק  בהצלחת פרויקט "גיבורות" :

מוזיאון מילווקי, יד ושם,שנקר שלקח חלק  בשחזורים מדויקים של הטקסטיל, חברת קורנית דיגיטל להדפסות דיגיטליות, חברת סיסטמטיק שנתנו   חסות להדפסת כל  ראשי בובות הדיגום.