בימים אלה ובתוכניות רדיו וטיוי ,בשפע שיחות מכל מין, במקרה  ערב אחד  שמעתי   וראיתי  תוכנית מרגשת אינטימית בשחור לבן. זה היה בערב פסח בתאריך לא ידוע וגם לא חשוב  במקרה הזה.

  אשה מסגל  מתנתבי ער"ן  יושבת בביתה , האור מסביב  לא מגלה פרטים אודותיה, ניראת לי כבת 50 עם  פנים  בצקיות משהו, קולה מונוטוני ,ומהצד השני   נשמע גבר בגיל די מבוגר.

היא: שלום לך חג שמח

הוא: אני  לא רוצה לדבר

היא: אז בוא נשתוק  נשתוק ביחד.

הוא: רעיון טוב,( אחרי מספר שניות הוא  מוסיף) אני  כועס מאוד.

היא: על מה

הוא: כי אני  לבד וזה מכעיס אותי. הבית כולו מסוגר  כמו בבונקר,הכל סגור ,החלונות הדלתות.

היא : (בטון שקט לא מטיף) מה מכעיס אותך

הוא: אמא שלי נפטרה  לפני כמה חודשים ואני  כועס  מדוע זה צריך לקרות דוקא לי

היא : אתה יכול  להזכר במאכלים שהיא עשתה ואהבת ?

הוא:  בליל הסדר עשתה מרק "שמחייה מתים" (משפט באידיש) ואני מאוד מתגעגע  אליה ואל  המאכלים שלה.

היא : יש לך ילדים ?

הוא: בת אחת  שגרה בארה"ב.

היא : אז  בוא נזכר איך היה שכולכם חגגתם בליל הסדר, בוא נפתח חלון ונראה מה יש בחוץ ומה שומעים  בחוץ.

הוא: בבנין בחוץ במרפסת  יושבים אנשים לבושים יפה,צוחקים וגם שרים.

היא : אתה שומע מה הם שרים?

הוא;  לא, אבל זה  מאוד יפה הנה מישהו  בבנין  השגיח בי (חג שמח הוא צועק לעברו)

היא: אתה יודע מה,בוא יקח כל אחד מאתנו כוס מים או  יין ונעשה "לחיים"

הוא: רעיון מצוין מיד  אני מביא כוס  שתיה.

היא: זה טוב,אז לחייך וחג שמח.

הוא : חג שמח לך אשה אנונימית.