ממחקר משפחתי להתמחות מקצועית

שמעוני ססר נולדה בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, סביבה שטיפחה בה ערכים של קהילתיות וחיבור לשורשים. היא בוגרת תואר ראשון בהצטיינות בתקשורת ומדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה, ובעלת תואר שני בהצטיינות בתקשורת ועיתונאות מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הקריירה המקצועית שלה נעה בין תחומי התקשורת, ניהול פרויקטים וכתיבה, ואף כללה תפקיד כיועצת בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת.

"הכנתי דוח על האינטרנט, האינטרנט בארץ היה עוד בחיתולים. חברי הכנסת לא הבינו מה זה – אז הסברתי להם כמו לתלמידים שלי באוניברסיטה", היא מספרת. אך את דרכה בעולם הגנאלוגיה החלה ממקום אישי ומפתיע. "

הכול התחיל מאמא שלי," היא מספרת. לפני כעשור, אמה ביקשה ממנה לחקור את שורשי המשפחה ולהבין מה עלה בגורלם. מה שהתחיל כבקשה תמימה הפך במהרה לתשוקה עזה. "נדבקתי בחיידק", היא אומרת בחיוך. מאז צללה לעולם הגנאלוגיה – למדה בקורסים מקוונים, חיפשה בארכיונים, ושילבה את כישוריה המחקריים עם סקרנות שאין לה קץ. כיום היא עובדת עם לקוחות מכל רחבי העולם, מאתרת קרובים ויורשים, ומספקת חוות דעת משפטיות מבוססות.

התחום, אינו דורש הסמכה פורמלית – אך בהחלט דורש מחקר מעמיק וידע בין-תחומי. היא עושה שימוש בכלים מגוונים: ראיונות, מאגרי מידע מקצועיים ומקוונים כמו MyHeritage, ארכיונים היסטוריים, עיתונות עתיקה, רשתות חברתיות ואפילו רישומי תכנון בעיריות – הכול כדי לפענח את "כתבי החידה המשפחתיים" שהיא פוגשת בהם.

סיפורים נסתרים מאחורי השמות

עבודתה של שמעוני ססר רצופה בסיפורים מטלטלים, מרגשים ולעיתים גם קשים. "כל משפחה היא סיפור, כל אדם הוא סיפור," היא אומרת, ומשתפת בכמה מקרים יוצאי דופן. משפחה מצור יגאל ביקשה ממנה להכין מתנת יום הולדת לסב. הסב היה בטוח כי כמעט כל משפחת אביו נספתה בשואה. המחקר גילה כי המשפחה לא נרצחה, אלא ברחה לברית המועצות ושבעה מדודיו שרדו את המלחמה והקימו משפחות. שמעוני ססר יצרה קשר עם נינת אחת האחיות. ההתרגשות הייתה גדולה בעת המפגש הראשוני שנערך בבית הקפה השכונתי בצור יגאל. משפחת הנינה עלתה לארץ והמשפחות בקשר קבוע. באחד המחקרים גילתה כי אחד מאבות המשפחה שימש כקאפו בזמן השואה – מידע שבחרה, בהתייעצות עם המשפחה המורחבת של הלקוחות, לא לחשוף לצאצאיו החיים. במקרה אחר, חשפה כי אביה של סבתה של לקוחה אמריקאית היה עבריין שישב בכלא – עובדה שהסבירה את שינוי שם המשפחה המסתורי.

"יש מקרים יפים ויש מקרים קשים," אומרת שמעוני ססר. לעיתים מתגלים פושעים, אנסים, בוגדים – ולעיתים פשוט קשרים שנקטעו בעקבות הגירה, מלחמה או שתיקה משפחתית ארוכת שנים. " זה מקצוע שמערב רגש ואינטלקט." היא פוסקת. "מצד אחד את חוקרת,  ומצד שני את מחברת. זו ממש עבודת בלש – רק רגשית". אחד הסיפורים הבלתי נשכחים עבורה היה המחקר סביב צבי גינצבורג, קרוב רחוק שהוזכר בהספד של קרוב משפחתה, המשורר דוד שמעוני. דרך ההספד, ארכיונים, מודעות אבל וגלויה ישנה מטהרן – היא חיברה בין קרובי משפחה בארץ ובארה"ב, שמעולם לא ידעו על קיומם זה של זה. הסיפור הזה מגלם בעיניה את כל מה שמרגש בגנאלוגיה – היכולת להחיות קשרים שנשכחו.

מחויבות לקהילה

המעבר לצור יגאל, ביתה הנוכחי, לא היה מקרי. שמעוני ססר בחרה לגדל את משפחתה ביישוב קהילתי המשלב אווירה כפרית עם קרבה למרכז, כשהקהילה הייתה גורם מכריע בהחלטה. "אני מרוצה מאוד לחיות כאן", היא אומרת. היא מארחת ארוחות חגיגיות, משתלבת בפעילויות חברתיות והתנדבות, ונחשבת לדמות מוערכת בזכות האישיות החמה והנוכחות האנרגטית. מעבר לפעילות המקומית, היא פועלת גם ברמה הארצית: מתנדבת בעמותת "לתת פנים לנופלים", שם היא מסייעת באיתור מידע על חללי צה"ל, ומייעצת לפונים במסגרת העמותה הישראלית לחקר המשפחה (עיל"ם(. אני מרגישה שזו אחריות – אם יש לי יכולת לעזור, אני חייבת לעשות את זה", היא אומרת.

מבט לעתיד

כשנשאלת על תחביביה, היא צוחקת: "הגנאלוגיה היא התחביב הכי גדול שלי". לצד אהבתה לחקר שורשים, היא נהנית גם מכתיבת סיפורים קצרים (שנותרים במגירה) ומתרגול פילאטיס. אך מה שממלא אותה באמת הוא חיבור הנקודות בין עבר להווה." זה מספק אותי – אינטלקטואלית ורגשית", היא מסכמת. אפרת שמעוני ססר אינה רואה בגנאלוגיה רק מבט לאחור, אלא מנוף לעתיד. היא לא מחפשת שלמות – אלא חיבורים. הידע שיש לכל אחד מאיתנו הוא בר חלוף ואם לא נתעד אותו, הוא פשוט יעלם ."החיים הכי חזקים הם אלה שיש בהם שילוב של זיכרון ותקווה,"  היא אומרת "אנחנו תולדה של הסיפורים שקדמו לנו – וטוב שנדע איך לספר אותם".