הדוקטורנטית למתמטיקה  מרגריט  הופמן היא עוד אחת מהתלמידים המסתופפים במסדרונות  אוניברסטה  יוקרתית בצרפת.

   בוקר חשוב מצפה  לבחורה הצעירה הזו שאינה מושכת  במראהה, כי  בבוקר זה היא תציג את התזה שלה בפני מרצים בכירים 

 בנסיון להוכיח  השערה מתמטית  ותיקה שעדיין לא נפתרה. הכל נראה מבטיח,המנטור שלה לורן וורנר תומך בתלמידתו ואף הוא מצפה  לפריצת  דרך  בפתרון שיעמיד אותה בשורה על ענקי התחום כמו גאוס,אנדרו ויילס וילהלם לייבניץ וקורט גדל.

   זהו אחד מהסרטים  שראינו   בעבר כ"סיפורו של ויל האנטינג"  ו"נפלאות התבונה" או סרטים  של גאון בן  זמננו,סטיבן   הוקינג.

סרטים  שאפילו אם אינך  מבין מאומם בעולם המספרים אתה נהנה  גם בלי להכיר אותם. השוני הוא  שבסרט זה הגיבורה היא  אשה שאינה  נכללת  בעולמם של  גברים  שהמתמטיקה היא עיסוקם.

   מרגריט מתחילה לכתוב במהירות בגיר את המשוואות שמתחילות למלא לוח אחרי לוח. הקהל   הגודש את האולם בולע בשקיקה את הנכתב ואז מתחילים  לצוץ השאלות התוהות  ולעמוד על טעויות. פסק הדין ניתן : לא הצלחת לפתור את הבעיה.

    היא עוזבת בחפזון את המקום כשמבטה  מופנה  למנטור שלה שלא הגיב ולא תמך בה. היא מחליטה בו במקום  לעזוב  ולא לחזור לעולם המספרים.

  באחד הקורסים בו עליה למלא שאלון אישי היא קובעת  שהשאלות הן טפשיות ולא הגיוניות עוזבת  בהתרסה  כשאיתה יחד עוזבת  גם נועה שמתכוונת  להיות  רקדנית מקצועית. מרגריט מקבלת את ההצעה של  החברה החדשה  להיות שותפה  בדירת

"קופסאת גפרורים" בשכונת עוני של מהגרים  מהמזרח הרחוק. מרגריט לוקחת כל עבודה  כדי לעמוד בתשלומי הדירה.

    בוקר אחד מרגריט בחיוך  פונה  לנועה:"שמעתי בלילה  את הקולות שיצאו מחדרך והם   נשמעו כאורגזמה " נועה "ואת   חווית פעם  כזו ? " "לא, אני  לא".

    התשובה הזו  מובילה את נועה  לברר מה יחסה  של  מרגריט לגבי גופה  ומדוע אומרת שהיא  לא יפה "את בחורה יפה עם גוף  יפה, עליך  לשים לב לסביבה הגברית  ותראי שאת כן   עושה רושם   וגברים   שמים לב אליך".

    עם   דחיפה כזו מרגריט מצטרפת  אל נועה  למועדון  ריקודים ושם היא  משחררת במעט את גופה בתנועות  כפי שהיא רואה  איך מתנועעים  הצעירים האחרים. היא שמה לב לבחור ארוך שיער  ויוצאת אחריו מהמועדון.הוא מסתובב ושואל אותה "את  עוקבת אחרי?"  מילה פה מילה שם והם יוצאים לעבר הדירה שלו. שם בפעם הראשונה היא חווה  את מה  שלא חוותה במשך  חייה. 

   כשבעל  הבית  מתרה בהן  שלא קבל את  שכר הדירה, לוקחת על עצמה מרגריט את  המשימה. כשעברה  מדי פעם  במסדרונות  הבנין ראתה אנשים   יושבים סביב שולחן ומשחקים . היא שואלת מה המשחק הזה  ועונים לה : זה   "מה-גו'נג" 

משחק קוביות. היא יודעת  שהמשחק אינו חוקי ומתנהל   בכסף. היא לומדת את החוקים  בעזרת מחשב ומגיעה  לתמהון השחקנים  לשחק איתם. מרגריט  מרוויחה  את שכר הדירה  עד אשר  היא נתקלת בצילום  של פירמידה  הפוכה וזה  הטריגר  לפתוח שוב את   האובססיה שלה לגבי  עולם  המתמטיקה שרק היה רדום. והיא מבינה  שיש אפשרויות אחרות ממה  שהיא הציגה בזמנו באוניברסיטה.  היא יוצאת לכיוון  המוסד שם   סטודנטים מנגנים במרץ מוזיקה  רועשת ודינמית ביניהם   לוקס מי שהפך להיות תלמידו של  הפרופסור שלה וורנר.  היא  נפגשת איתו ומבקשת שיגיע לחדרה שם   הוא מוצא קירות מכוסים   בגיר לבן,

הוא בולע את  המספרים  בעיניו ומצטרף אליה  וממשיך  את  מה שהיא התחילה.. כך   בלי משים נרקמים יחסי  חברות  המשותפים לשני צעירים  הבוערים באש  המישוואות והמספרים.

   הצעד הבא  הוא שוב להציג את התיאוריה שלה   באונברסיטה, שם מתאסף קהל  סקרני של   תלמידים שהשמועה  עשתה  לה כנפיים. מרגריט חזרה  עם התיאוריה שלה. הלוחות מתמלאים  מחדש במספרים  והפעם  פורצים כולם במחיאות כפיים בהם

המנטור שלה  המצטרף  אף הוא  למחיאות.  לוקס יצא את האולם  ברגשות מעורבים  אבל מרגריט הפעם   רצה אחריו

מחבקת אותו מאחור  "אני אוהבת אותך".  עכשיו כשנפתח המחסום  המתמטי היא גם  פתוחה לשחרר את   הרגשות שהיו חבויים בה עד כה ולהודות שהיא  אשה ולא רק מחשב.