רק אחרי שיתקבלו חלק מהתשובות יהיה ניתן לגבש תכנית פעולה ולתקצב אותה.
אבל כשלא אוספים מודיעין מדויק, קשה להגיע לתוצאות חיוביות.
ביום שני האחרון נערכה צעדת נשים מכיכר הבימה עד לפארק צ'ארלס קלור בתל-אביב שם נערכה עצרת ענקית.
צעדה זו באה בעקבות העובדה שהממשלה החדשה לא העבירה תקציבים למלחמה באלימות נגד נשים.
אם מסתכלים על המשתתפים בהפגנה או על המארגנים שלה,שמים לב שיש שם מיעוט גברים, וזה דבר בעייתי.
חשוב לציין כי אלימות מופגנת גם נגד גברים, ילדים, קשישים ,וקבוצות אוכלוסייה שונות ,אשר לא באות לידי ביטוי במחאה זו.
אני מצר על-כך שהתקשורת כמעט ואינה מסקרת אלימות נגד קבוצות אחרות (לא כולל נשים),ולא מספיק מוחה על-כך שהממשלה המנופחת לא מוצאת זמן ומקום לתקצב למשל, הקמת מעונות לשיקום גברים, סדנאות לריכוך הזעם של שני המינים ,וכ"ו.
כדי לפתור בעיות אלו חשוב להבין ממה הן נובעות בין השאר על-ידי עריכת מחקרים בנושא וקריאה של ספרות מקצועית.
הסוגיות שבהן צריך לדון הן: למה כאשר זוגיות מתפרקת הגבר הופך אלים יותר, מהם מאפייני "הזוגיות הרעילה", האם נשים אלימות נגד גברים , האם קיים עדיין משטר פטרארכלי, ועוד.
רק אחרי שיתקבלו חלק מהתשובות יהיה ניתן לגבש תכנית פעולה ולתקצב אותה.
אבל כשלא אוספים מודיעין מדויק, קשה להגיע לתוצאות חיוביות.
אסור להתעלם מנושא זה ,אבל צריך להקדיש יותר תשומת-לב ולו רק פעם בחודש.