צם העובדה שיום זה נקבע בסמוך ליום השואה הבינלאומי שנקבע לאחרונה על-ידי עצרת האו"ם בשנת 2005 כיום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, למעשה מוביל את העם היהודי להכרה באבדן האנושי, עולמי, לאומי שגרמו לו אירועי השואה כדי לשמור על הסיסמא שמלווה אטת יום הזיכרון לשואה ולגבורה :"לזכור ולא לשכוח".
ביום שלישי האחרון (20\01\07) צויינו שני אירועים חשובים לעם היהודי : צום י' בטבת, ויום הקדיש הכללי.
צום י' בטבת הוא יום הצום הראשון שבו מציינים את נפילת ירושלים בידי הבבלים ומלכם נבוכדנאצר, וכן הוא מסמל את תחילת הפורענות שעבר עם ישראל באותה תקופה אשר יצויינו בימי הצום הבאים בתאריכים י"ז בתמוז, וט' באב.
בחלק הבא אדבר על יום הקדיש הכללי.
יום הקדיש הכללי
יום הקדיש הכללי נקבע על ידי הרבנות הראשית כיום אזכרה כללי לאלפי בתי-אב ומשפחות שלמות שנרצחו בשואה ,או לחלופין לציין את זכר קרבנות השואה שלא ברור מהו התאריך המדויק בו הם נרצחו.
בנוסף ,קבעה הרבנות הראשית שכל מי שאחד מההורים שלו כבר אינם בחיים (בלי שום קשר למאורעות השואה) יאמר גם תפילת "קדיש יתום" בציבור ביום זה לזכרם של הוריו.
חשוב לציין כי תקנה זו תקפה גם למי שאין לו קרובי משפחה אחרים.
עצם העובדה שיום זה נקבע בסמוך ליום השואה הבינלאומי שנקבע לאחרונה על-ידי עצרת האו"ם בשנת 2005 כיום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, למעשה מוביל את העם היהודי להכרה באבדן האנושי, עולמי, לאומי שגרמו לו אירועי השואה כדי לשמור על הסיסמא שמלווה אטת יום הזיכרון לשואה ולגבורה :"לזכור ולא לשכוח".