מס' צפיות - 452
דירוג ממוצע -
נקודה שבועית פרשת השבוע "וישלח" ה'תש"פ
תדמיתו של עשיו נחשבת קשה מאוד.
מאת: דוד דרומר 17/12/19 (11:16)

 

תדמיתו של עשיו נחשבת קשה מאוד. עוד מימי הגן שלנו ששמענו סיפורים מהגננת כולנו בדעה שעשיו רשע מרושע. ליבו גס וקשה וכל הנהגותיו ודרכיו רעות ושליליות.

והנה בפרשת השבוע שלנו, פרשת "וישלח", מתגלה בפנינו ליבו הרך והאנושי של עשיו.

לאחר שנים ארוכות של בריחה ממנו, מגיע רגע הפגישה של יעקב עם אחיו עשיו שכועס עליו מאוד עוד מימי קניית הבכורה ובעיקר "גניבת" הברכות מאביו. בדעת עשיו הייתה להרוג את יעקב מחמת הכעס עליו. זו הייתה אחת הסיבות להליכתו של יעקב לחרן.

וכעת, אחרי שיעקב מכין את עצמו ומשפחתו לפגישה המתוחה עם אחיו, מתרחש הדבר הבא: "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צווארו וישקהו ויבכו" - אחרי כל הפחד והחשש, בא עשו וליבו מתרכך, הוא רץ לקראת יעקב, מחבק אותו ולבסוף מגיע עד לכדי בכי. עשו מראה לנו שגם בו יש מידה לא מועטה של אנושיות. גם בשעה שהוא אמור לפגוש את אחיו שהוא כל כך כעס עליו עד שרצה לרצוח אותו, הוא ריכך ליבו ובשעת הפגישה וברגע החיבוק הוא התרגש מאוד עד כדי בכי.

כמה פעמים אנחנו כל כך עמוק בתוך כעס ששוכחים במזיד או בשגגה להראות גם רגש אנושי בהתנהגותנו. עשו מוכיח לנו, שאפילו אם הוא כרשע גדול מצליח גם אנחנו יכולים וצריכים.

הרש"ר הירש כתב על כך שעשו ויעקב בכו בפגישתם: "אכן רגש אנושי טהור בקע מליבו של עשו, עדות לכך - מילה אחת: ויבכו. יכולה חנופה להביא לידי נשיקה, אך לא לידי דמעות, הפורצות ברגעים כאלה... נשיקה זו ודמעות אלו מראות גם את עשו כבן בנו של אברהם. מן הנמנע שעשו היה רק פרא איש ציד, שאם לא כן, היאך עלה בידו להשתלט על כל התפתחות האנושות. החרב הערטילאית, הכח הגס לבדו, לא יכשירו לכך. אך גם עשו יניח קמעא קמעא את החרב מידיו, יותר ויותר הוא ייתן מקום לאנושיות. ודווקא כלפי יעקב תינתן בידו הזדמנות להראות, באיזו מידה גברה בליבו תורת האנושיות. בשעה שהחזק מכבד את זכויות החזק, הרי אין כאן אלא פקחות, אך בשעה שהחזק, כדוגמת עשו כאן, נופל על צווארי החלש, ומשליך מידיו את חרב התוקפנות - רק אז מתגלה שצדק ואנושיות ניצחו בליבו" - גם עשו חושף בפנינו את הצד האנושי והרך שבליבו ונפשו.

 

שבת שלום ומבורך!

 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.

לרפואת דב בן לובה.

 

 

 

רשע מרושע,ליבו גס וקשה,הנהגותיו,דרכיו רעות ,שליליות,הפחד,החשש, מתרכך, יעקב,מחבק,אנושיות,

הכותב הוא מנהל "אורי עוז הפקות"- מיזמים חינוכיים,קשרי קהילה ומשימות לאומיות. חבר בעמותות "רוח טובה" ו"החוויה היהודית",מנהל אתר אינטרנט בשם "תורה" כתובת האתר:www.torah.in/he1

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר