האמן בן 41 שזכה לתואר "האביר האפל של תעשית האופנה הבינלאומית" התאבד בתליה בתוך ארון בגדים בדירתו בפריז.
מי שהיה המנהל הקריאטיבי של בית האופנה ג'יבנשי בפריז במשך 5 שנים ואח"כ הקים בית אופנה משלו עבד עם כל החומרים הקיימים בעולם.
על המסלול צעדו נשים וגברים שהיוו עבורו רק קולבים מהלכים שהזינו את הפנטזיות שמילאו את מוחו יום ולילה. הוא לא בחל בשום נושא שיכול היה לגרות אותו ולהביאו לקהל. הקולקציות שלו עסקו באונס, בזנות ממין זכר, קורבנותיו של ג'ק המרטש קבלו היבט אמנותי, שמלות אכולות עש ורובוטים משפריצי צבע.
מקווין החל לעצב לראשונה בשנת 1992עד לקולקצית סתיו-חורף של 2011 כשהיבול היה כ-100 מערכות לבוש ו-70
אביזרים יוצאי דופן. הדגמים שורטטו על מפיות בירה והפכו חיש מהר לדגמים פיסוליים פורצי דרך שכמותם לא ניראו עד אז.
בין היצירות נעלי ה"ארמדיל" שקשה לקרוא להם נעלים. עשויים מעץ ועור פיתון. גובה העקבים הגיעו עד לכדי 30 ס"מ, כשמחירים נעים בין 10 אלפים ל-15 אלף דולר. ליידי גאגא יכולה להתפאר בכמה זוגות משלו הנמצאים באוסף שלה.
בשנת 2004 ערך תערוכה במטרופולין ניו יורק בשם "הם יורים גם בסוסים" בהשראת סרטו של סידני פולק. אנדרו בולטון אחד מאוצרי תערוכתו אמר על מקווין "העבודות שלו הציתו את הדמיון והעומקים האפלים ביותר".
הסרט הדוקומנטרי עם הבמאים איאן בוינו ופיטר אטדגי מביא לפנינו בחור נאה שאסף סביבו נשים יוצרות על אף היותו הומוסקסואל. מקוויןבעל נפש רגישה לא יכול היה לשאת את מות אמו ולמרות שבכוונתו היתה להתאבד על מסלול הדוגמנות
בג'סטה הוליוודית, עשה זאת,כמה אירוני, לבדו בתוך ארון בגדים שבחדר האורחים.
הוא השאיר חוב של 50 מליון דולר ואימרה :"אי אפשר פשוט לעבור הלאה ולחשוב שהבעיות ייעלמו מעצמן. זה מה שאני חושב גמר אותי".