"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" / מאת: רפאל בדש

"אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות. עד שדרשה בן זומא, שנאמר: למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך – הימים, כל ימי חייך – הלילות".

(הגדה של פסח)

מדרשתו ולימודו של בן זומא, נקבעה ההלכה של הזכרת יציאת מצרים בקריאת שמע מידי יום - ערב ובוקר בפרשת ציצית, ועל רקע הזכרות אלו של יציאת מצרים והזכרות רבות נוספות, כגון: בהנחת תפילין, בברכת המזון, בחגי השנה וכדו'.

יש לשאול, במה נשתנה בליל הסדר שבו מספרים ביציאת מצרים משאר לילות השנה שבהם מזכירים את יציאת מצרים?

כרקע לתשובה, נקדים משל מחכים המספר על מלך גדול אשר היה לו בן יחיד, וכמי שהיה עתיד לרשת אותו, ביקש המלך ללמד את בנו גינוני ותכסיסי מלכות, ולצורך כך שכר המלך יועץ בעל ניסיון במגוון גדול של תחומים וידע רב במנהגי העמים והתרבויות השונות.

יורש העצר שמח מאוד על שכירת שירותיו של היועץ, ובעיקר בשל מומחיותו הרבה שנודעה למרחקים בשלושה תחומים עיקרים, שבן המלך שמח מאוד ללומדם.

התחום הראשון הינו - ענף הסוסים. התחום השני הינו - ענף היהלומים והאבנים היקרות. והתחום השלישי הינו - ניתוח אישיות ותכונות בני אדם.

בן המלך חשב שתחומים אלו משמשים נקודות מפתח בהנהגת הממלכה, ושהן חשובות מאוד בקרב בני האצולה, ולכן הוא יוכל לשאוב תועלת מרובה מהיועץ.

והנה היום התקיימה בשוק המרכזי של עיר הבירה מכירת סוסים אצילים המתאימים לבני מלכים ורוזנים. בן המלך שמח מאוד על מכירה זו, שכן הוא רצה לרכוש לעצמו סוס כזה. אך לא פחות מכך, הוא שמח על ההזדמנות לבחון את כישוריו של היועץ ולהתרשם מניסיונו.

כשהם הגיעו לשוק, ניגש אל בן המלך אחד המוכרים והציע לו סוס מגזע אצילי נדיר, שעשה על בן המלך רושם רב. בן המלך ניגש אל יועצו וביקש את חוות דעתו על הסוס. לאחר מבט קצר על הסוס, הפתיע היועץ את בן המלך ואמר לו כי הוא רואה שלסוס זה יש תכונה לקום על רוכבו ולהורגו!

הסתפק בן המלך באבחונו של היועץ, ולצורך בדיקתו ביקש מהמוכר להדגים לפניו  את ביצועיו של הסוס.

המוכר נענה לבקשת בן המלך, עלה על סוסו והתחיל לרכוב עליו ברחבת השוק. לפתע, בלא כל סיבה, התחיל הסוס לבצע קפיצות מוזרות ולדהור במהירות עד שנפל ממנו הרוכב ונרמס תחת רגליו.

בן המלך התרגש מאוד לנוכח המראה הנורא, אך הוא נפעם עוד יותר מכישוריו של יועצו וביקש להודות לו על הצלתו ממוות לחיים, הוציא מכיסו שטר כסף ונתן לו.

כתוצאה מחוויית ההצלה, רצה בן המלך לבחון את חונכו בתחום התמחותו השני, תחום היהלומים, וביקש ממנו להתלוות אליו למכירת היהלומים היוקרתית המתקיימת בבורסת היהלומים שבממלכה.

כשהם הגיעו למקום המכירה, העיף היועץ מבט בוחן ביהלומים הפרוסים למכירה, ובו ברגע הזהיר את בן המלך כי היהלומים שלפניו אינם אלא זיופים מתוחכמים ומתקדמים.

משנתבקש להוכיח את אמיתות דבריו, ביצע היועץ מספר בדיקות ובחינות לאבנים ועל אתר התברר שאכן מדובר ביהלומים מזויפים ששווים אינו עולה על מספר פרוטות.

בן המלך שוב נפעם מכישרונותיו ומחוכמתו של יועצו, הודה לו בחום רב, והוציא מכיסו שטר כסף ונתן לו.

והנה בשובם לארמון המלוכה, פנה בן המלך ליועצו ואמר לו: "נוכחתי לדעת את מומחיותך בתחומים אשר שמך נודע בהם למרחוק. ומאחר שעבר זמן מה בהיכרות ביננו, ברצוני להכיר את כישרונך גם בתחום השלישי - ניתוח אישיות ותכונות בני אדם. האם תוכל לומר לי יועצי הנכבד והמוכשר, כיצד אתה מאבחן את תכונותיי ואישיותי?"

"אתה באמת רוצה לדעת על אישיותך ותכונותיך?" שאל היועץ בניסיון להתחמק מכך.

"בהחלט", השיב בן המלך נחרצות.

ויהי כשומעו את תשובת בן המלך, התקרב היועץ אל בן המלך ואמר לו בלחש "אינך באמת בן המלך. הינך ילד אסופי. המלך והמלכה אספוך מהרחוב והחליטו לגדלך".

בן המלך הזדעזע מאבחונו של היועץ, נתקף בסערת רגשות גדולה ומיד רץ אל המלך לחקור האם נכונים הדברים.

מיד בהציגו את השאלה למלך, ולגודל תדהמתו, הודה המלך כי נכונים דברי היועץ ושהוא אכן אסופי, וזאת מכיוון שהמלך והמלכה לא זכו להוליד ילדים, ולכן אספו אותו בהיחבא מן השוק והביאוהו אל הארמון על מנת להצמיח ממנו יורש למלוכה.

הדברים הכו את בן המלך בתדהמה עצומה והוא חזר אל חונכו ושאלו מהיכן הוא יודע כי הוא אינו בן מלכים. וכי נביא הוא?

השיב לו היועץ: "לא נביא ולא בן נביא אנוכי. הרשה לי לשאול אותך: האם יתכן כי בן מלך יסתפק בהענקת שטרות כסף בודדים למי שהציל את חייו ואף חסך לו ממון רב? האם אין ערך מוסף לחייך וממונך מלבד שני שטרות של כסף?!"

"כשראיתי שאתה פוטר את עצמך בשני השטרות שנתת לי על הצלת חייך וממונך הרב, הבנתי שדם מלכים אינו זורם בעורקיך אלא הנך אסופי. אילו היית בן של מלך אמיתי, היית מודה לי בכל יום ויום, וביום שניצלו חייך היית עושה מסיבה גדולה, שאלמלא הצלתך לא היית זוכה לכל השפע הגדול שיש לך".

                       (מעובד מתוך הגדה לפסח "חשוקי חמד " לרב יצחק זילברשטיין שליט"א)

והנמשל מובן מאליו,

במשך כל השנה, מידי לילה ויום, כשאנו מזכירים את יציאת מצרים אנו כביכול נותנים לקב"ה "שטרות תודה" על שהצילנו משעבוד מצרים והוציאנו ממיתה לחיים, משעבוד לגאולה ומאפילה לאורה. דבר זה חשוב כשלעצמו, אבל אי אפשר להישאר ברובד הכרה זו בלבד.         בליל הסדר, שהוא זמן אירוע ההצלה, מעבר להכרה בהצלה, אנו מודים לקב"ה על ההצלה הגדולה של חיינו, על לידתנו המחודשת, על כל פרט ופרט שבה, שאם נחסר אחד מהם חלילה לא היינו זוכים לחרותנו ולזכותנו הגדולה להיות עבדיו ובניו של מלך מלכי המלכים. לכן, כבניו של מלך, אנו חייבים להרבות בשבח ותודה לקב"ה על כל שלב ושלב משלבי הגאולה "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח".

                                                                                                                                                                                                                                                                                    רפאל בדש

                                                                                                                   יועץ משפחה ונישואין

,