מתוך התבוננות בפעולת מתנדבי זקא בזירה למדתי על האפקט החתרני של הט”מ וחשיבותו. הם  מתמודדים עם השלכות פעולת המחבל המתאבד –  ממש כמותו הם כהני מוות, וירטואוזים שליחי קהילתם -  ממלאים תפקיד מקביל, משלים והפוך קוטבית לזה של הטרוריסט. זקא מתמסרת לאיתור חלקיקי הגופות ואיסופם, מיונם וחיבורם. זהו פרויקט של הבדלה, איחוי ושרטוט מחדש של קטגוריות הליבה שנהרסו. המתנדבים החרדים undo את מה שהמחבל המתאבד עולל; הם משקמים את הגבולות שנפרצו – גבולות הגוף והקולקטיב – וממילא משיבים את הסדר החברתי על כנו.

המחבל המתאבד מנסה להגשים במותו בו-זמנית שתי מטרות שאף אחת מהן לא הצליח להשיג בחייו: גם לטבוח בישראלים וגם להידמות להם ולהתערות בתוכם. הפרויקט החתרני שלו מתבטא כשבדרכו לפיגוע הוא - ההיפך ממסתערב - מתחזה, "עובר" כיהודי ונטמע בין ישראלים), והן כשדמים בדמים נוגעים ונמהלים, ו"רסיסי גופו מתפזרים לכל עבר ונדבקים בלבבות של ישראלים, עד שחרדים מתקשים להפריד בין גופותיהם ואבריהם" (ציטוט מצוואת מחבל מתאבד). על משימת ההבדלה בטרם הפיגוע אחראים השב"כ המאתר ומסכל, ומג"ב הלוחם וממשטר. על ההבדלה בעקבות הפיגוע אחראים שמאנים מזוקנים חובשי כיפה באוברולים לבנים ואפודים.