כל אחד מאתנו צובר במשך חייו מטען של חפצים מסוגים שונים. הם מפוזרים בכל מקום בבית, לכל אחד מהם קשור זיכרון, יש לו ערך רגשי - זעום, או רב - כמובן עבור בעליו בלבד. ספרים שקרא ואהב, מזכרות שהביא מנסיעותיו, חפצי-נוי משפחתיים ששרדו את תהפוכות הזמן, בגדים ששימשוהו פעם ויתכן וישמשוהו גם בעתיד, אלבומים גדושי צילומים וגם חומר כתוב למכביר.
מסמכים בכל השפות בהם הוא ומשפחתו דיברו, תיעוד רשמי שנראה היה חשוב בשעתו והיום נראה חשוב פחות, תעודות בית ספר, של קורסים שסיים, אישורים מגורמים שונים וגם מכתבים אישיים מחברי-ילדות, אהבות ישנות וגם מאנשים שהיום אנו מתקשים לזכור מי הם היו.
הבוקר חיפשתי משהו ובאחת המגירות מצאתי תיק מלא ניירת שלא נגעתי בו כנראה שנים רבות. את מבוקשי אומנם לא מצאתי, אבל מכל פיסת נייר אקראית שפתחתי פרץ גל זיכרונות שגרם לי לשכוח את מטרת חיפושי ולשקוע בנוסטלגיה מטופשת וחסרת תועלת מעשית שכול בני-אנוש שוגים בה לעתים.
לראשונה נתקלתי בשני מכתבים מידידת ילדות החיה בחו"ל. למה שמרתים? השד יודע, תוכנם אינו משמעותי ואף סגנונם אינו ספרותי במיוחד. היום הייתי ללא היסוס זורק אותם לפח, אילולא העובדה שאני שומר עם הידידה על קשר רופף עד היום והיא בוודאי תשמח להיתקל בבואתה מלפני חמישים שנים, או יותר (אין תאריך על המכתבים). בשעת כתיבתם היא הייתה נערה צעירה והיא מספרת לי באריכות ופירוט רב על הגיגיה, תקוותיה, תוכניותיה לעתיד. האם יש צורך לומר, כי אף לא אחת מהן לא התגשמה? הקטע באחד המכתבים ששבה את ליבי היה "פעם, כאשר אהיה זקנה, תשלח לי את זה ובוודאי איהנה מקריאתו". בעוד כחודש אנו נוסעים לחו"ל ואמסור את המכתבים לרשותה. האם היא באמת תיהנה, או שתצטער על כך, כי חייה לא היו אותו גן של שושנים שחלמה עליו?
מצאתי גם שיר שכתבתי לנערה שגרה בקומה מעליי וחיזרתי אחריה ללא הצלחה:
משכנך במרומים,
שירתך רינת ציפור,
למה אין גם לי כנפיים,
לנסוק עמך לאור, לדרור?
זכה כפלג-מים,
מתוקה כאגל טל,
פייה כחולת עיניים,
ירדה אליי ממעל.
ריחנית ונאה הנך,
האהיה בר המזל
שיזכה לך הפרח,
לשמש כאגרטל?
ואולי את כספינה
הנזרקת מגל לגל.
אם תגבר הסערה,
האהיה לך לנמל?
היום כבר לא אדע, מה היה שמה של אותה נערה כחולת עיניים והאם בכלל ראתה את שיר האהבה שכתבתי לה, אבל נעים להיזכר.
בין המסמכים השונים בתיק (לא בסדר כרונולוגי): תעודת חברות מס' 2054 מ-1955 במועדון 'ידידי העט' של אוקאימה ביפן, תעודה אחרת המעידה, כי בחודש אוגוסט 1948 הייתי חבר בבריגאדת הנוער ע"ש חביבה רייק (צנחנית ארץ ישראלית שנשבתה בידי הגרמנים והוצאה להורג) שהשתתפה בבניית מסילת ברזל ("מסית הנוער") בסלובקיה, תעודת חבר מ-1945 בהסתדרות הנוער הציוני בהונגריה, כרטיס ציר מס' 476 לוועידה ה-3 של מפ"ם שהתקיימה בין ה-3 ל-7 לינואר 1958 בחיפה, תעודת זהות צ'כוסלובקית בה רשמתי בכתב-יד, כי "מחזיק תעודה זאת עלה ב-10 לאפריל 1948 לארץ והפך לאזרח ישראל", מכתב מ-1947 על נייר המכתבים של השומר הצעיר בצ'.ס.ר, (הכולל את כתובתה בברטיסלאבה ומספר טלפון בן 4 ספרות בלבד!) החתום 'חזק ואמץ בשם ההנהגה הראשית' באותיות לטיניות ואברם בעברית, צילום של המכונית הראשונה שלנו, מיני סובארו בעלת מספר רישוי 291-551, שהוציא שמאי ביטוח אחר תאונה, מכתב תודה מהכנסת מ-1984, מידידי ח"כ כנסת ושר לשעבר רן כהן, על ברכותיי לרגל היבחרו.
עוד מצוי בתיק מכתב קצרצר מ-1961 מהמשורר, הסופר ועורך משמר לילדים המנוח בנימין טנא, בו הוא מודיע לי, כי החומר ששלחתי לו, יפורסם. בשעתו כתבתי מאמרים וסיפורים קצרים לשבועון הילדים הזה. אחת מחוויותיי הייתה, כי בעת ביקורי באחד הקיבוצים, הציגה אותי אחת המורות בפני כיתתה במילים:
"זהו אברי שחם, אשר את סיפוריו אתם בוודאי מכירים מהשבועון."
האם יש טעם בשמירת כל הניירת הזאת? אני מניח שאין, אבל את מלאכת זריקתו של כל האוסף הסתמי הזה אני משאיר לאחרים. לרובו הגדול לא יהיה כל משמעות בעיניהם ולגבי חלק ממנו אפילו לא יבינו את תוכנו, כי הוא כתוב בשפות שאינם מכירים. עבורי, אלה הם פיסות מחיי ולכל פריט כזה מתלווה סיפור קטן. לא מעניין במיוחד, אבל אישי, שלי!