במרץ 2013 נערך באוניברסיטת ת"א סימפוזיון על המאפיינים (הדומים) של התפוצה ההונגרית והיהודית.

הסימפוזיון נפתח על-ידי ד"ר אטילה נובאק, נספח התרבות של שגרירות הונגריה בישראל. דברי פתיחה נישאו על-ידי השגריר ההונגרי זולטאן סנטג`ורג`י וד"ר שמחה גולדין, ראש המרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין-גורן. 

בסימפוזיון השתתפו: מנכ"ל מכון באלשי, פאול האטוש, ההיסטוריון איגנאץ רומשיץ, חבר האקדמיה ההונגרית למדעים, יוסף גורני, פרופסור אמריטוס בחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, פרופ` יהודית פריגשי מאוניברסיטת בר אילן ופרופ` רפי ווגו, מרצה בכיר בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב. 

אני מבטיחכם, כי בסימפוזיון שנמשך כשלוש שעות, הושמעו דברים מעניינים רבים, אבל ברשימתי אסתפק בתמצות דבריהם של פאול האטוש והרצאתו של פרופ` ווגו.

בהתייחסו לכלל המהגרים ההונגריים החיים מחוץ לארצם, אמר מנכ"ל מכון בלאשי, מכון האחראי להצגתן של התרבות ההונגרית שנוצרה מחוץ לגבולות המדינה בתוככי הונגריה והתרבות האתנית ההונגרית בחו"ל, כי יש להתמודד עם תהליך ההתבוללות המואצת של ההונגרים החיים בארצות אחרות. יש לצפות לכך, כי בני הדור השני ושלישי יפסיקו לעשות שימוש מלא בשפה ההונגרית ויאמצו את שפת הארץ הקולטת, אם כי יש גם נטיות מנוגדות, אותן מחזק האינטרנט. "אנשים רבים חיים בזהויות מרובות. הם מייחסים חשיבות רבה לארץ מוצאם של הוריהם וסביהם, לכך, איזה שפה, ספרות או, אפילו תרבות קולינרית הם הביאו עמם". 

לדעתו של מר האטוש, "ההונגרים הישראלים", שקיים קשר חזק בין זהותם לשימושם בשפה, נחשבים לחלק מהפזורה ההונגרית. הם מגדירים את עצמם כישראלים דוברי הונגרית, ללא קשר עם ארצות מוצאם. "במובן זה, חשוב לטפל בהם כהונגרים, איננו יכולים לוותר על אף הונגרי אחד. מטרתנו להפוך את הגדרת ההונגריות לרחבה, נדיבה וכוללנית" - סיים פאול האטוש.

הפרופ` רפי ווגו הזכיר בהקשר לדברים הנ"ל את המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית, הפועל בצפת מאז 1986. מוזיאון זה אוצר ומציג לא רק את תרבותם של העולים מהונגריה, אלא גם של אלה שעלו ארצה מרומניה (ארץ הולדתו של פרופ` ווגו), סלובקיה (ארץ הולדתי), חלק מהארצות בפדרציה היוגוסלבית לשעבר (ארץ הולדתו של טומי לפיד), אוקראינה ואוסטריה, ובלבד שהם התחנכו על ברכי התרבות ההונגרית.

הפרופ` ווגו הפתיע אותי בציינו, כי הבעיות הניצבות מול התפוצה ההונגרית - הכוללת אנשים המגדירים את עצמם כהונגרים ומתגוררים במדינות הגובלות בהונגריה ולא רק בארצות מרוחקות יותר (זאת לדעת: הונגריה הייתה בצד המפסיד במלה"ע ה-1 ובהתאם לחוזה טריאנון, שנחתם ב-1920, איבדה 2/3 משטחה וכשלושה וחצי מיליונים הונגרים אתניים הפכו לאזרחי מדינות זרות) - דומות לאלה העומדות בפני יהדות התפוצות, הכוללת את אותם עשרות אלפי הישראלים לשעבר וילדיהם שהיגרו לארצות אחרות. הונגריה והתפוצה שלה חלוקים גם הם בנושא התמיכה, או ההתנגדות לממשלות ההונגריות הנבחרות. חילוקי הדעות הפוליטיים המבוססים על השקפות שמאליות, או ימניות, זרעו פירוד בתוך הקהילות ההונגריות בחו"ל.

טיפוח זהות לאומית, שפה, תרבות, שאלת ההתבוללות, הקשר למולדת, הם ביסודם בעיות משותפות בין היהודים וההונגרים.

לפרופ` ווגו מתייחסים בבוקרשט כרומני החי בנכר ובבודפשט כאל הונגרי. כאשר אני מבקר בהונגריה, אני נשאל לעתים "מתי היית בפעם האחרונה בבית?", כשהכוונה לביקור בהונגריה, בעוד שבסלובקיה טופחים לי על הכתף ומכנים אותי בן ארצם. לך תסביר להם שישראל היא מולדתנו מתוך בחירה, איתה אנו מזדהים, בה אנו גאים (לרוב) ובשום אופן איננו גולים אומללים שהנסיבות הקשות אילצו אותם לחיות הרחק מארצם. גדלנו על תרבות אחרת, יש לנו סנטימנטים כלפיה, אבל אהבתנו נתונה למדינתנו, היא ישראל.

זר לא יבין זאת.