מס' צפיות - 330
דירוג ממוצע -
זה כבר לא משנה מי ייבחר, העיקר כעת הוא להשיג דרכון זר.
מאת: Bragi Boddason 01/01/13 (01:19)

בקרוב בחירות. חגיגה לדמוקרטיה, כולנו נצהל בדרכנו לקלפי, נכרות עצים לצרכי בזבוז נייר, אשר עליו יתנוססו בגאון ראשי תיבות בעלי ערך היסטורי סנטימנטלי למי שעוד זוכר. יום למחרת נגלה את תוצאות הבחירות, נגדף, נצקצק בלשוננו על טיב הממשלה שבדרך, ותוך כחודש הכל יהיה כשהיה. אם לאותה הממשלה החדשה יהיה מזל, היא תזכה לחמם את הכיסא בחוסר מעש למשך יותר משנתיים. אך האמת העצובה היא שדבר לא ישתנה. אולי יהיה הפגנות עבור צדק חברתי למען סקטור זה או אחר, הפגנות סולידריות, עימות צבאי קצר, חטוף, וכיו''ב אורגיות לאומיות שמטפחות לנו את האגו, אך בשורה התחתונה - הישראלים עדיין יצעידו, סליחה, ידהירו, את מדינתם האהובה לעבר חורבן.

 

אם נחשוב על זה לדקה, זה מאוד משעשע. אהיה אופטימי ואומר שאחוז ניכר, סביר מעל ל40%, מודע לכך שישראל עומדת בפני עתיד קשה אם לא יהיה שינוי מהותי באיך שדברים מתנהלים. המחירים עולים, אין פיתרון מדיני הנראה באופק, היחסים בין דת למדינה מתחילים להתחמם, המחירים רק עולים והשכר במקרה הטוב נשאר קבוע, השיח הופך ללאומני ואלים יותר ויותר והדמוקרטיה נשחקת. כל אלה לא יכולים לבשר את בואו של דבר טוב. אפשר כמובן להתווכח על טיב השינוי העובר על החברה הישראלית, אך וויכוח זה יהיה עקר. בשורה התחתונה, אם נסתכל על המצב מהצד, נדמה שכל האנשים המודעים לחומרתו מסרבים להציע לו את הפיתרון הראוי.

 

ומאחר ואין בכוונתי לדבר בערפול, יסלחו לי לי הקוראים אם אתחיל להכנס לפרטים. בשורה אחת, אנו הישראלים, בתוקף העובדה שתכנון לעתיד הוא מילה גסה במחוזותינו, בחרנו בלב שלם בחורבן. ולמה זאת? משלל סיבות, שסביר להניח שבמאמר זה לא אצליח לכסות את כולן. 

 

אחת הסיבות האופנתיות כעת היא ברבורים קוואזי-סוציאליסטיים אלה ואחרים, אז אתחיל בהם. אם למישהו ישנה תקווה כלשהי שמחירי המחייה ירדו, נכונה לו טעות. למדינת ישראל יש מעט שטח ומשאבים וריבוי טבעי גבוה (שלא לדבר על מדיניות הגירה שלא תורמת יותר מדי בנושא זה), ואין צורך במעבר למעט ידע בכלכלה בסיסית כדי להבין שזה מתכון לאסון. גם אם כל השטח בין הירדן לים יהפוך לעיר אחת גדולה, בטווח הרחוק זה לא ישנה. יש סיבה שהבריטים, אם אני זוכר נכון (ואשמח לתיקון כאן במקרה הצורך), טענו שפלסטינה לא בנוייה לאכלס יותר משלושה מליון תושבים. כנראה שהיה משהו בדבריהם.

 

נמשיך לסיבה פופולרית לא פחות - הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אם אתמצת את העניין, אומר רק שמדינה פלסטינית היא אינטרס עליון של מדינת ישראל, בהנחה והאחרונה חפצת חיים היא ואיננה מזריקה לוורידיה סמים משיחיים אלה ואחרים. אפשר לחזור על הטיעון הדמוגרפי השחוק (והצודק), ואפשר גם לומר דבר אחר - האם אנחנו, כבעלי תרבות דמוקרטית, רוצים לראות את עצמנו כקולוניאליסטים בשטחו של עם אחר (וזה לא רלוונטי מי חי כאן לפני 2000 שנה) בשם אידיאולוגיה דתית ותו לא? עם הנחיצות הצבאית של צה''ל ביהודה ושומרון אפשר להתווכח, אבל צריך ידע מבפנים כדי להביע דעה מבוססת. אולם בעניין ההתנחלויות לעומת זאת, זה סיפור שונה לחלוטין. ההתנחלויות, לטוב ולרע, הן מפעל קולוניאליסטי, עם כל הקונוטציה השלילית של המילה. ומילא זה, את הנעשה אין להשיב. אך ניתן לעצור את מפעל ההתנחלויות כעת, לפני שמאוחר מדי (ושיהיה ברור, במפעל ההתנחלויות אני לא מתכוון ליישובים עירוניים ומזרח ירושלים, שסביר שלאור המציאות יישארו בידי ישראל בכל הסכם עתידי). למה זה? כי ביום בו יחיו יותר מדי מתנחלים בגדה המערבית לא ניתן יהיה לצאת ממנה (אלא אם כמובן, ממשלת ישראל תחליט, בסבירות נמוכה למדי, לאמץ את המודל האלג'יראי - נסיגה ומי שרוצה שישאר שם וןיסתדר בכוחות עצמו. לדה גול זה עבד, אך אני בספק אם כאן נראה את אותן התוצאות). ואם לא ניתן יהיה לצאת מהגדה המערבית, כאנשים המאמינים בדמוקרטיה, מה לדעתכם יקרה? נכון מאוד, מדינת ישראל תהפוך למדינה דו לאומית. הפיתרון האחר הוא מדינת אפרטהייד, שגם הוא לא נשמע מפתה יותר מדי. ולא, זה שהמתנחלים הם ציבור נורמטיבי, ערכי, וכיו''ב תארים בדימוס לא משכנע אותי (אגב, איזה אדם נורמטיבי בוחר לגדל ילדים בחור שכוח אל באיזור מלחמה? לאלוהים הפתרונות).

 

וכעת, לחביב הקהל בשנה-שנתיים האחרונות - הכפייה הדתית. אם נהיה כנים עם עצמנו, ישנה שאלה אחת שחייבת להישאל - אם כל כך רע לנו עם העובדה שהדת בישראל מהווה תירוץ מופלא לבזבוז כספי מסים (ע''ע ישיבות, הרבנות הראשית, וכיו''ב), להרס שלטון החוק (ראו ערך ההתנחלויות ביהודה ושומרון, למרות שניסור בתי מגרון יכול היה גם להכנס לקטגוריה הקודמת), פגיעה בשוויון (הדרת נשים כדוגמא אחת מני רבות), טיפוח בורות וגזענות (ראו ערך מערכות החינוך הדתיות הנפרדות על זרמיהן, ש''ס), ושאר מפגעים, למה לא קמה עד היום תנועה אשר קוראת במוצהר להפרדת הדת ממדינה אחת ולתמיד? או אם אנסח מחדש את שאלתי, מדוע עד היום אף תנועה אשר קוראת להפרדת הדת מהמדינה לא זכתה לגיבוי רציני מהציבור, וגם כאשר היה גיבוי כלשהו, הוא לא תורגם למעשים?

כאמור, נסתרות הן דרכי האלים.

 

נניח כעת שמדינת ישראל ממשיכה במסלולה הנוכחי, עוד כעשר שנים מהיום. באשר לקואליציה ולעומד/ת בראשה, אתם יכולים להרשות לדמיונכם להתפרע, הרי זה לא באמת משנה. בעוד עשר שנים מהיום המחייה כאן תעלה יותר, הכפייה הדתית (או בניסוח אחר "התחשבות ברגשות האחר") רק תתחזק, הזירה הפוליטית רק תהיה יותר אלימה, הדמוקרטיה תישחק, משרד הביטחון ואיגודי עובדים ימשיכו להחזיק במונופולים כלכליים, ובנוסף, כל כמה זמן תהיה מלחמה שתפגע באיכות החיים של העם היושב בציון. האם לדעתכם לאדם הממוצע תהיה סיבה טובה לחיות בישראל? אלא אם האידיאולוגיה שטפה את כל התוכן במוחכם, סביר להניח שהתשובה היא לא. לאדם הפשוט, שרק רוצה לחיות את חייו בשלווה, לא יהיה מה לחפש כאן. לאדם הרוצה להתקדם בחיים, לא יהיב מה לחפש כאן. לאדם הרוצה לחיות בכבוד יהיה פחות מה לחפש כאן. ומה נראה לכם שיקרה? אותם האנשים יעזבו בהדרגה. בסוף מי שישאר כאן יחיה במדינה קוואזי דתית ולאומנית להחריד ובסכסוך נצחי עם שכניה (דמוקרטית היא לא תהיה, הסירו כל דאגה מליבכם), שעם קצת מזל תשרוד מעבר לחמש שנים עד שהיא תתפרק סופית.

 

ניתן להמנע מהעתיד הזה כמובן. רק מה, ישנו צורך בשינוי מאוד יסודי בכל השיטה בה מדינת ישראל פועלת. ישנו צורך מיידי להפריד דת ממדינה, לבצע רפורמה כלכלית כוללת במשק ולשם שינוי לכפות אותה על משרד הביטחון (ולא, גיוס לכולם לש''ל או לצה''ל זה ממש לא פיתרון. זה רק יכניס עוד כ''א למערכות שגם ככה סובלות מעודף בו), לבטל או לחלופין להפריט את מערכות החינוך הדתיות (וכמו בכל מדינה מתוקנת, מי שהדת היא תחביבו האישי יממן אותה מכיסו. ככלל, מערכץ החינוך הממלכתית צריכה להיות אחידה, כאשר מערכת החינוך הנפרדת היחידה היא הערבית, וגם זה, רק בשפה ולא בתכנים), להפסיק לחפש שבטים יהודים אבודים במדינות העולם השלישי, לבצע רפורמה בחוק השבות, לקבוע שריון לחוקי היסוד (שבמצב הנוכחי, ניתן לבטלם ברוב רגיל של הכנסת. כמובן, אלא אם לדידכם עדיף להסתמך על טוב ליבם של פוליטיקאים), לבטל או לחלופין לקצץ מאסיבית את קצבאות הילדים (דוגמא - קצבא עד לילד השני ומעבר לזה, המדינה לא תממן אלא במקרים מיוחדים). באשר לעניין המדיני, יש לעצור באופן מיידי את גידולן של ההתנחלויות ובשלב מסוים, לבצע התנתקות מיהודה ושומרון עם הסכם שלום או בלעדיו (אלא אם במדינה דו לאומית חשקתם). כמובן שאין זה פיתרון מושלם, ואף ניתן לומר שהוא רחוק מכך בהרבה. אבל במצב הנוכחי, להמשיך בכיוון הזה ולבצע תיקונים קוסמטיים פה ושם יוביל אותנו לאבדון.

 

אבל עזבו, אין סיכוי שיקום פוליטיקאי שיקרא אפילו לביצוע עשירית ממה שכתבתי כאן. הרי אחדותנו כעם חשובה מכל (לצורך ההבהרה, חרדי שיורק על ילדות לעולם לא יהיה אח שלי), השוויון בנטל זה מה שמשנה (חשבתם לדוגמא כמה כסף זה הולך לעלות לנו), וצריך לעשות הכל דרך הסכמה לאומית (כניעה לתכתיבי מיעוט וקבוצות לחץ). חבל על המאמץ, עדיף כבר להשיג דרכון זר. 

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר