אצל רוב בעלי-החיים מונוגמיה הינה מילה גסה.

כך, מתוך 238 חברות של בני אדם בעולם, רק 43 הן מונוגמיות. 

 למשל, נשים רבות מבנות הטודה שבדרום הודו נישאות לכמה אחים.

נשות האביסי בניגריה מתחתנות לפעמים עם שלושה גברים באותו היום. בכפרי טורקיה גבר רשאי לשאת יותר מאשה אחת, וכל אשה מקבלת עליה תפקיד אחר.

אפילו במערב מונוגמיה אינה נורמה הלכה למעשה.

זה מפתיע, בהתחשב באחיזת החנק של הדיבר השביעי (לא תנאף, למקרה ששכחתם) בתרבות היהודית והנוצרית.

אבל רומנים מחוץ לנישואים הם הנורמה שאין מעזים להודות בה.

בארצות הברית 60% מהגברים ו 50% מהנשים דיווחו שניהלו פרשיות כאלה.

המטפלת הזוגית מג בארקר כותבת בספר חדש :  "לשכתב את החוקים: המדריך השלם לאהבה, סקס ויחסים" כי "אנחנו מקבלים בלי בעיה את היכולת שלנו לאהוב יותר מילד אחד, כמה אחים, כמה חברים, מבלי שהאהבה לאחד מהם פוגמת באהבתנו לאחרים ¬ אבל רוב האנשים אינם יכולים לקבל את הרעיון שזה עשוי לקרות גם בנוגע לאהבה רומנטית או מינית".

היא אינה קוראת להשליך את המונוגמיה מכל המדרגות, אלא מציגה את האפשרות שקשר מונוגמי ארוך טווח במתכונתו הנוכחית הוא לאו דווקא הגשמת חלומם של אוהבים צעירים, אלא בעצם פצצה מתקתקת.

בנסיבות כאלה המונוגמיה לבדה אינה יכולה לעמוד בפרץ. בארקר מסבירה: "אנחנו מחפשים הרבה דברים במקום אחד ¬ בקשר המונוגמי. העבודה נעשתה פחות יציבה, הקשרים הקהילתיים נחלשו, כך גם האמונה הדתית, ואת כל החסר אנחנו מקווים להשיג מאדם אחד, בן הזוג או בת הזוג שלנו".

אבל זה כמובן בלתי אפשרי.

בספרה "אינטיליגנציה ארוטית"  מבחינה התרפיסטית אסתר פרל בין יחסים חמימים ליחסים לוהטים.

כאשר הסוג הראשון מתאפיין בכנות מוחלטת, תחושת יחד, שוויון, וסביר להניח שגם בלוח תורנויות לאיסוף הילדים מבית הספר ולניקוי השירותים.

הסוג השני כרוך במשחקי כוח שאינם תקינים פוליטית, ואם לשפוט על פי התמונה שעל עטיפת הספר בגרסתו המקורית, גם בפטיש נעליים פוגעני כחלק מחיי המין.

                         סקס שקרים ורוקנרול

פעם לא היה מסובך כל כך למצוא אושר זוגי, טוען אלן דה בוטון בספרו החדש "איך לחשוב יותר על סקס".

לטענתו, לפני רעיון נישואי האהבה, שנולד בקרב הבורגנים במאה ה 18, "זוגות התחתנו כי שניהם הגיעו לגיל המתאים, גילו שהם מסוגלים לסבול זה את זה, רצו מאוד שלא לפגוע בהוריהם ובשכנים, היו להם נכסים להגן עליהם והם רצו להקים משפחה".

הקונצפט החדש לאושר זוגי, המבוסס על אהבה, ובו בני הזוג נדלקים זה למראהו של זה, רוצים לקרוא יחד שירה לאור הירח ומשתוקקים שנשמותיהם יתאחדו לאחת  הקונצפט הזה שינה הכל.

אחר כך באו הציפיות המיניות הגבוהות ובתוכן המשאלה לשמור על הסקס הנפלא של תחילת היחסים גם במשך שנים של קשר מונוגמי.

אף אם ברוב הלילות, אם להודות על האמת, הייתם מעדיפים לשבת בתחתונים ולצפות בתוכנית ריאליטי מאשר לקרוע בשיניים את הלנז'רי של בת הזוג שלכם.

ציפיות כאלה מסבירות למה רבים מחזיקים על המדף בחדר השינה ספרים בשמות כמו "התנ"ך של תנוחות הסקס", אף שלא קראו אותם.

כמוכן החוקר דה-בוטון מאמין במונוגמיה .

 הוא טוען "כי עצם העובדה שבני זוג אמורים לצפות בחייהם החולפים מבעד לסורגי כלא הנישואים, מבלי להיכנע לפיתויים מבחוץ, היא נס של הציוויליזציה ושל טוב לב, ושניהם צריכים להיות אסירי תודה לו יום-יום. בני זוג שאינם בוגדים זה בזה צריכים להכיר בגודל הקורבן שהם מקריבים למען אהבתם ולמען ילדיהם, ולהתגאות בגבורתם".

גם העובדה שנשים מעדיפות להנשא מוקדם ולא למצות את החיים עד תום מוביל אותן לתחושה של ריקנות וחוסר מיצוי.

ישנם סיבות רבות לבגידה ,ברוב המקרים הדבר נובע כתוצאה מכך שאנו ממהרים להתמסד ושוכחים את ההתרגשות הראשונה.