מס' צפיות - 123
דירוג ממוצע -
ההופעה אשר שינתה את ההיסטוריה של הרוק הבריטי
השבוע מלאו חמישים שנה להופעתה הראשונה של להקת הרוק "האבנים המתגלגלות" בלונדון למרות שההופעה הייתה חצימוצלחת היא סימנה את דרכה של אחת הלהקות המשפיעות בעולם.
מאת: רועי אורן 13/07/12 (23:57)

בקיץ 1962 חשבה הנהלת "אקדמי סינמה", מרחוב אוקספורד בלונדון, שיהיה ראוי להזהיר את לקוחותיה שהסרט שבו הם עתידים לצפות, עיבודו הקולנועי של ספרו של ג'ון וינדהאם, "יומו של השלוש-רגל" - המספר על צמחים רצחניים - "מכיל אימה גרפית" ו"עלול להטריד את אלה אשר נטייתם חרדתית". כיום, השיחים המוטאנטים של וינדהם נראים בלתי מזיקים בעליל. אבל בליל יום חמישי ה-12 ביולי, במועדון מרתף ששמו המרקי, כמה מטרים מתחת לבית הקולנוע בו הוקרן ה"שלוש-רגל", דבר מה מטריד בהרבה החל להתגבש.

חבורה של 30 נשים ו-80 גברים מעונבים עמדו להיות עדים להופעה הראשונה של להקת "האבנים המתגלגלות".

לקהל הייתה נטייה ברורה לבגדים חסרי צורה, נעליים איתנות ומשקפיים מרובעות ומגושמות (זה מדהים כמה הגברים הצעירים דמו לבאדי הולי). לפי מספר הזקנקנים המחודדים אשר מופיעים בתמונות, רבים מהם היו חובבי ג'אז אדוקים. אלה אשר היו שם מספרים שלקח לקהל זמן להתחמם לתבערת הרית'ם אנד בלוז האמריקאי בת 50 הדקות שהגישו הסטונס.

שמה הרשמי של הלהקה היה אז מיק ג'אגר  והאבנים המתגלגלות, זאת אל אף שהסולן הראשי לא היה הדמות המרתקת ביותר שלהם.

במרכז הבמה, לצידו של ג'אגר, עמדו חברו מימי היסודי בדארטפוד קית' ריצ'ארדס, ובריאן ג'ונס, "הזיין מצ'לטנהם", כפי שהעיד על עצמו (אשר גם המציא את שם הלהקה).

ג'אגר, אשר עדיין למד בבית הספר לכלכלה, לבש סוודר מפוספס ומכנסי קורדרוי, ריצ'רדס לבש חליפת הלוויות שחורה, בעוד ג'ונס קפץ מעלה ומטה ובהה בנשים.

מאחוריהם עמדו חסרי הבעה מחלקת הקצב, אשר בשורותיה חברו של ריצ'ארדס מבית הספר לאומנות, דיק טיילור על גיטרה בס, ומתופף הקינקס לעתיד, מיק אייבורי.

ג'אגר וריצ'רדס היו בני 18 באותו זמן, וגרו אצל ההורים. ג'ונס היה בן 20, ואיאן סטיורט, פקיד נמל בן 23, עמד בצד, אכל פשטידת בשר עם יד אחת, ובשנייה ניגן בפסנתר בסגנון בית מרזח מחוספס.

באנגליה של שנת 62' כבר התחילו הצעירים ליצור סוג מסוים של סצנה. ייתכן שבהשפעת האנק מרווין והצללים וחמשת הלהיטים שלהם בבריטניה באותה שנה, העתיד נראה מזהיר לגיטרה החשמלית. בפרברי ריפלי, בסוריי, באותו קיץ, נער בשם אריק קלפטון השיג את גיטרת קיי "רד דוויל" הראשונה שלו.

                           המצב באנגליה באותה תקופה 

 "הביטלס" חתמו עם  הלייבל "פרלופון" של ג'ורג' מרטין אך טרם הוציאו את הסינגל הראשון.

המרד נגד הסדר התרבותי הקיים התחיל לתפוס תאוצה. בסתיו 1962 יצאו לאקרנים לורנס איש ערב, ד"ר נו והמרד על הבאונטי. בנובמבר פרסם אנת'וני ברג'ס את התפוז המכני שמחירו 16 שילינג.

 מרשם האוכלוסין של 1961 הכיל 2,471 מקומות בילוי בלונדון לבדה, שבערך 300 מתוכם אירחו להקות צעירות כמו הסטונס, אשר הושפעו מסגנון ה-r&b האורבני של מאדי ווטרס וצ'ק ברי.

כל זה לא היה בהכרח ניכר באותו ערב יולי חמים במרקי.

מהפכה חברתית בקנה מידה גדול באמת נראתה עוד רחוקה מלהגיע.

הריח בחדר היה של כרוב מבושל, אשר היה דבוק במעילי הקהל, ועשן הסיגריות של הנגנים התזזיתיים.

ההופעה עצמה הייתה הצלחה חלקית.

חברי הלהקה הורידו וויסקי וברנדי בזמן שניגנו כדי להרגיע את התרגשותם.

לאחר ההופעה יצאו חברי הלהקה דרך הכניסה הראשית של בית הקולנוע לרחוב, אלמונים לחלוטין, לשתות בטוטנהאם פאב, ליד תחנת התחתית בעלת אותו שם. באותו הזמן חבר של ג'ונס העלה את הציוד לאוטובוס שחלף.

לפתע הצטרף אליהם מכר אשר היה בהופעה, צ'רלי ווטס, מתופף לעת מצוא , שחשב "שהסטונס הילכו קסם על ילדים שרצו לרקוד.

הסטונס חילקו את הכסף שהרוויחו בין ששת החברים. איכשהו יצא שבראין ג'ונס קיבל 6 פאונד ועשרה שילינג כשכל השאר קיבלו חמישייה. אף אחד לא היה מעלה על דעתו שהלהקה הזו עושה את דרכה למאה ה-21, בעיקר לא חברי הלהקה עצמם. עד חג המולד באותה שנה, טיילור ואייבורי עזבו,  והוחלפו על ידי ביל ויימן וצ'רלי ווטס.

 באפריל 1963, מאכר צעיר בשם אנדרו לוג אולדהאם לקח על עצמו לנהל אותם.

סטיורט פוטר ללא גינונים, ו"דקה" הוציאו ללהקה סינגל ראשון - כיסוי לשירו של צ'אק ברי come on שמכר 250,000 עותקים.

הכותב הוא אני כרגע סטודנט לתקשורת אשר כותב בנושאים שונים מספורט ועד רווחה ואקטואליה . כרגע אני לומד באוניברסיטה הפתוחה (אולי זה ישתנה בעתיד)

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר