אני מתביישת להודות שזהו הספר הראשון של פול אוסטר שקראתי. אי לכך - היה לי קצת קשה. ספר מוזר. זה נראה בתחילה כסיפור על סופר, שכותב סיפור על ספר (מסובך קצת...). סידני אור הוא הסופר שמחלים ממחלה קשה, ולאורך תקופה מאוד קצרה, הוא מתאר כמה מערכות יחסים וסיטואציות מוזרות למדי. בתחילה חשבתי שזה המשך ישיר ל"צלה של הרוח" - עוד ספר על ספר, אבל בערך באמצע הסיפור, זונח אוסטר את הסיפור בתוך הסיפור, ומתמקד בסיפור של סידני אור, שהולך ומסתבך, מקבל תפניות מוזרות ואפילו קצת מפחידות.
הכתיבה של אוסטר גרמה לי אי נוחות כלשהי, שאני לא ממש יכולה לשים עליה את האצבע. מה גם שהוא מרבה בכתיבת "הערות". רק שבניגוד לשאר הסופרים, ההערות שלו נמשכות על פני עמודים שלמים, מה שהופך את הקריאה לקצת מוזרה...
אבחנה אחת שהפחידה אותי היתה כי לא קיים בעצם "דימיון", כשאנחנו "ממציאים" סיפורים, אנחנו בעצם מספרים את העתיד. למילים יש כוח, והדימיון שלנו הוא המציאות העתידית. ולכן כדאי מאוד להיזהר במילים הכתובות.
בדירוג של OBA מקבל "ליל האוב" 2.5 כוכבים (מתוך 3)!!