בברצלונה של שנת 1945, אחרי מלחמת האזרחים, מתחיל סיפורו של דניאל - ילד שהתייתם מאימו וחי עם אביו. אביו מכניס אותו למקום שנקרא "בית קברות לספרים נשכחים", בו מוצא דניאל, מבין אלפי ספרים, את הספר "צלה של הרוח". דניאל נשבה בקסמי הספר ומתחיל לחקור את קורותיו של חוליאן קאראך מחברו.  לאורך הסיפור נחשף סיפור חייו של חוליאן, תוך שהם נשזרים בחייו של דניאל, עד שכמעט ולא ניתן להפריד ביניהם.

תיאוריו של סאפון כל כך מציאותיים, עד שיכולתי להריח את הרחובות, את המבנים החרוכים והעשן, את ריח אבק המלחמה שמלווה את כל הסיפור. כבר בעמוד הראשון (ואני לא מגזימה!) הצליח סאפון לגרום לי לבכות והבנתי שאת הספר הזה אני אסיים מהר. למרות זאת, למרות דרגת המתח הגבוהה עליה שומר סאפון לאורך כל הסיפור (למרות שזה קשה), הצלחתי להגביל את עצמי ולא לסיים את הספר בלילה אחד. הסיפור משלב מספר מערכות יחסים של דניאל: עם אביו, עם לקוחות החנות, עם מושאי אהבתו, עם פרמין, דמות קומית - טראגית, עם חוליאן ועם פומרו - התגלמות הרשע.

מכל מערכת יחסים לוקח דניאל משהו אחר ותכונה אחרת מוצאת את ביטוייה. אהבתי מאוד! כל דמות שבחר סאפון להוסיף לסיפור, הציגה צד אחר בדניאל; כמו בחיים - בכל מערכת יחסים שיש לנו, אנחנו טיפה שונים, תכונה אחת שלנו בולטת יותר ואחרת בולטת פחות.

אהבתי איך לקח המחבר את אהבת הקריאה אלף דרגות מעל המקובל, והכניס לה משמעות עמוקה הרבה יותר: פתאום לדמויות בספר יש חיים גם מחוצה לו. פתאום הופכים המחבר וסיפור חייו לסיפור עצמו. זה לא סתם "ספר על ספר". זה ספר שמראה איך בכל ספר שאנחנו קוראים יכול להיות הרבה יותר ממה שכתוב בדפים, אם אנחנו רק נדע לקרוא אותם נכון.

אהבתי לראות את העולם הקשה שמתאר סאפון דרך עיניים של ילד יתום מאם בגיל ההתבגרות, אשר מחפש לאורך הסיפור דמות שהיא ספק רוח רפאים, ספק אדם, ולמעשה הוא עוסק במסע אל תוך עצמו ויוצר את סיפור חייו שלו.

אתמול סיימתי את הספר והיה לי קשה להניח אותו, קשה להחזיר אותו למדף. נראה לי שהיום לא אתחיל ספר חדש. זה קצת כמו להיפרד מחבר טוב. לפני שאני צוללת לספר אחר, אתן ל"צלה של הרוח" לשקוע קצת ואתן לעצמי יום "להתאבל" על כך שסיימתי את הספר ועלי להיפרד ממנו...

בדירוג של OBA מקבל "צלה של הרוח" 3 כוכבים (מתוך 3)!!!