צעירים רבים מקנאים בגמלאים, על שהם נפטרו מהצרה הצרורה הנקראת 'השכמה לעבודה', אבל גם האדם המבוגר ביותר עדיין צריך להגיע לעתים לבנק, לדואר, לערוך קניות, מעוניין מעת לעת לבקר ידידים וכמובן הרבה יותר מאשר בני הגיל הצעיר, חייב להגיע לרופא שלו, ללכת לבדיקות, לטיפולים! דבר נוסף, עיתותיו של האזרח הוותיק בידיו - ואם מצב בריאותו תקין - הוא יכול סוף-סוף להקדיש זמן לתחביבים שלו, אם זה דיג, טיולים, ביקור באופרה, או נסיעות לחו"ל ומה שחשוב מהכול: אדם זה רוצה לעסוק בעיסוקים הללו תוך שמירה על עצמאותו, מבלי להיות תלוי באחרים.
מעבר להנאות אגואיסטיות שציינתי לעיל, אם התמזל מזלו של אותו אדם מבוגר ויש לו, כמונו, מספר נכדים, הוא שש לכל הזדמנות להיות מועיל, לעזור להם, להסיעם לחוגים, לחברים, או אם הם קטנים יותר (או שיש להם גור כלבים!), לשמש כשמר-טף. נכון, ברוב המקומות בארץ קיימת התחבורה ציבורית טובה, אבל היא לא תמיד זמינה - ייקח זמן עד שמפלגת מרץ תשיג את אחת ממטרותיה, תחבורה בשבת - ואפילו בשעות שתחבורה זאת פועלת, היא לא תמיד תביא אותו עד לפתח הבית והרי אחת מבעיות הגיל המתקדם הן רגליים דואבות. מכונית פרטית היא עדיין הפתרון המיטבי לכל הצרכים הנ"ל, אבל האם אדם זה עדיין כשיר לנהוג?
אין להתכחש לעובדה, שעם העלייה בגיל, קיימת נסיגה הדרגתית ביכולות הפיזיולוגיות, אם בראייה, בשמיעה, בגמישות, בריכוז, במהירות התגובות, באוריינטציה, באומדן המרחק הבטוח לעקיפה. כפי שכותב עדי כץ בכתבה נהיגה בגיל מבוגר: עצות והמלצות באתר 'מוטקה, נקודת מפגש לצעירים ברוחם' "יש לפתח מודעות למצב האישי ולהיערך כהלכה, אם רוצים להמשיך לנהוג." מומלץ, כי כל אדם, אפילו כאלה שאינם גמלאים, אבל חלה התדרדרות בבריאותם, יש להם בעיות משפחתיות, עסקיות, כספיות, העלולות להשיח את דעתם מהנהיגה, יעיין בכתבה זאת. רוב העצות בה מתאימות לכל הגילאים.
לפני כשנה העסיק אותנו במשרד בו אני עובד, סיפורו של עמית שאביו עבר את גיל 90. האב, נהג וותיק ומיומן, לא נענה לשידולי בניו ולא הפסיק לנהוג עד שגרם לתאונה, אשר רק במזל רב לא נהרגו בה אנשים ואף הפגיעות הגופניות לא היו חמורות. בעקבות המקרה החזיר כמובן האיש את רישיונו למשרד התחבורה, אבל בניו נאלצו במשך חודשים ארוכים להתמודד עם תביעות פיצויים.
אדם זה נפטר בינתיים, אך הבעיה הזאת קיימת כנראה במשפחות רבות. דן רונן, באתר 'אור ירוק' "איך לדבר עם הוריי על הנהיגה שלהם", כותב כי "על אף השנים שעוברות, הורינו ינסו תמיד לשדר לנו שהם כשירים לבצע כל פעולה שיכלו לעשות גם בעבר. אך האמת היא שפעולות שפעם היו עבורם פשוטות הופכות עכשיו לקשות יותר. אחת מהפעולות האלו היא הנהיגה".
כתבה נוספת באתר הנ"ל (לא מצאתי את שם הכותב) "אם לסבתא היו גלגלים..." חוזרת במידת-מה על הנאמר בקודמתה, אבל אין ספק שהעיון בה והקפדה על כללים מסוימים, יעזרו לאדם מבוגר לשמור על מקומו בכיסא הנהג.
על אף העצות הטובות ביותר, השמירה הקפדנית על הכללים שהותוו בשלושת הכתבות לעיל, ניסיונו הרב ומיומנותו כנהג, בחיי כל אדם מגיע רגע, כאשר הוא נאלץ להפסיק לנהוג. זאת היא החלטה קשה במיוחד לגבי אדם שבילה עשרות שנים מאחורי ההגה ומחשיב את עצמו נהג טוב, ללא תאונות ודו"חות. לעתים, מקבל את החלטה האדם בעצמו, עקב ההרגשה שביטחונו העצמי התערער והנהיגה קשה עליו, לעתים רחוקות יותר קורה הדבר, עקב תאונה קלה יחסית, כמו במקרה לעיל, או אולי אפילו קטלנית יותר, לא עלינו ולפעמים נשלל רישיונו על-ידי השלטונות. בתהליך שלילת הרישיון לוקחים חלק גם רופאים, אבל רצוי, כי החלטתם תתבסס על עובדות ולא על דעות קדומות.
דעה קדומה נפוצה כזאת מובאת במודעת הפרסומת של awacs, מערכת למניעת תאונות דרכים. במודעת החברה המפיצה את המערכת, נכתב, כי "מחקר שנערך בארה"ב ע"י the insurance institute for highway safety, מצביע על סיכונים גבוהים יותר למעורבות של נהגים מבוגרים בתאונות דרכים". אין לי ספק בכך, כי מערכת כזאת, המתריעה על קרבה יתרה אל הרכב שלפניך, יכולה להביא תועלת לנהגים בכל גיל, אבל הסטטיסטיקה אינה תומכת בכך ששיעור הנהגים המבוגרים המעורבים בתאונות גבוה יותר מאשר בגיל אחר.
המאמר להלן שהתפרסם ב-2 לאפריל 2012, במדור 'בריאות' של medicalxpress מנסה להפריך דעה קדומה זאת:
"להגנתם של נהגים מבוגרים יותר
ההשקפה שלחובת נהגים בוגרים נזקף שיעור גבוה יותר של תאונות, כי הם נהגים גרועים יותר, הנה תפיסה מוטעית ביסודה, על פי פרשנות שהתפרסמה ב-cmaj (ביטאון איגוד הרפואה הקנדי).
ייצוג היתר של אזרחים וותיקים בתאונות קטלניות נובע בעיקר 'מהשבריריות' שלהם - 'העלייה בהסתברות, הקשורה לגיל, להיהרג כתוצאה מתאונות', כותב ד"ר עזרא האואר, פרופסור אמריטוס, מהמחלקה להנדסה אזרחית, באוניברסיטת טורונטו. 'אין לבלבל בין השבריריות כגורם לייצוג-היתר והיכולת לנהוג בבטחה.'
ייצוג היתר המצומצם שנותר לאחר שנלקחה בחשבון השבריריות, היא תוצאה של מספר גורמים. ראשית, אזרחים וותיקים נוהגים יותר ברחובות בעלי צמתים רבים, בהם שיעור התאונות גבוה יותר מאשר על כבישים מהירים.
שנית, יש נטייה לדווח באופן מלא יותר למשטרה על תאונות הקורות לאזרחים וותיקים, כי אלה הן רק לעתים רחוקות תאונות בהן מעורב רכב בודד ובגלל שהתאונה כרוכה לעתים קרובות בפגיעה באזרח וותיק. 'מסיבות אלה, שיעור גבוה יותר של תאונות של אזרחים וותיקים מופיע בנתונים הסטטיסטיים הרשמיים. גם זה תורם לייצוג-היתר ואין לכך שום קשר ליכולת לנהוג בבטחה', כותב ד"ר האואר. כאשר עורכים השוואה בין אזרחים וותיקים לבין נהגים שאינם כאלה, המבלים מספר שעות דומה על ההגה, ייצוג-היתר נעלם לחלוטין, מלבד בין אלה הנוהגים מעט מאוד.
'יותר מארבע חמישיות של ההרוגים, כאשר הנהג הוא בן 85 ומעלה, הם הנהגים עצמם. בקרב נהגים בגילאים שבין 16 ל-59 שנים, שני שלישים מההרוגים הם אנשים אחרים. שלא כמו הנהגים הצעירים יותר, נהגים מבוגרים יותר, מסכנים בעיקר את עצמם'.
עם זאת, על אף נתונים אלה, קנדים רבים מאמינים, כי נהגים מבוגרים יותר מהווים איום משמעותי לבטיחות התנועה. הרופאים צריכים לבסס את המלצותיהם על שלילת רישיונם של נהגים מבוגרים, על עובדות ולא על אמונות לא מדויקות".
בכל מהלך כתיבת רשימה זאת חשבתי על עצמי. אני עדיין נוהג יום-יום לעבודתי ומרגיש בטוח ביכולתי לא לסכן את עצמי ואחרים, אבל אני מקווה שכשיגיע היום כאשר בטחוני זה יתערער, אדע לקבל החלטה מתאימה בעצמי ולא אזדקק לשיחה "עדינה" עם ילדיי.
כתבות על מאמרו של ד"ר האואר:
in defense of older drivers
seniors are safer drivers