19 אפריל 2012

האם חיים אנו על זמן שאול?

בספר לימוד האזרחות החדש לילדי ישראל ,אשר הפך ישן מאחר שאמש ניפסל ללימוד על ידי משרד החינוך, מצויין בו כי מדינת ישראל "חיה על זמן שאול".  זו אחת הסיבות, בין רבות אחרות, לפסילתו של הספר.  אם זו היתה הסיבה לפסילת הספר הרי שהינה שגויה.  למצער בענין זה, מחברי ספר הלימוד לאזרחות שבאו לקלל, לא יצאו כה טועים.

אם מדינת ישראל תתמיד להתנהל כלפי אזרחיה וחייליה כפי שהתנהגה כלפי סא"ל שלום אייזנר הרי שאנו כולנו חיים על זמן שאול, במוקדם אם במאוחר לא תהיה לנו תקומה.

קיים בנו יצר הרס מולד, איננו מסוגלים להוות אומה מתוקנת.  עדיין לא הפנמנו לעומקו את פירוש המושג "דמוקרטיה מתגוננת".  אנו עושים שמיניות באוויר ובצורה ניעגת ובזויה, על מנת להידמות לאומות העולם וכושלים פעם אחר פעם בנושאים הבסיסיים ביותר המקובלים מאז מאות בשנים על האומות דהיינו, הדחף והיצר הקמאי להתקיים. אנו מחריבים במו ידינו את סיכויינו להתקיים כעם וכאומה ואנו במו ידינו שולחים עצמנו למסע נדודים גלותי נוסף.  לאלו יפי-הנפש המהגגים על ערכים אוניברסלים, ליברלים כלל עולמים ומכאן שמצדיקים את הדחתו מצה"ל (כן, הדחתו מצה"ל) של סא"ל שלום אייזנר, הרי שבמבחן התוצאה העתידית, החלטה זו תפיל את הגג על ראש כולנו ואפשר שתשלח אותנו ברבות הימים כאמור למסע נדודים גלותי נוסף.

החלטת הרמטכ"ל בני גנץ להדיחו מתפקידו הקיים, כמו גם להדיחו בתפקידו העתידי בבית הספר לקצינים והשעייתו מתפקידי פיקוד למשך שנתיים פרושה אחת ואחת בלבד.  הדחתו הערמומית, הנכלולית והפחדנית מצבא ההגנה חישראל.

צוות הקושרים הצה"לי אשר רובו הינו קשור בעבותות עבים בשוטמי ישראל הגרועים ביותר, עם מחריבינו מבפנים כאירגון "מחסום ווטש" (ע"ע גנץ, אלון ונשותיהם "הסורגות"), קיבע את כפתור הפיטורין מצה"ל בעורמה ולאחר מכן תפר עבורו את חליפת "ההדחה" הבילתי אפשרית לקבלה.

הפוליטרוקים הצה"לים ידעו ידוע היטב כי פיטורים ישירים של סא"ל שלום אייזנר תעורר תסיסה מידית בקרב מרבית הציבור התומך, עם או בלי סייגים, במעשהו של אייזנר.  הנכלולים הצה"לים מצאו להם דרך ביניים פחדנית, להעמידו בפני מצב שלא יוכל לעמוד בו (כאמור ההדחה הגורפת) ויגרום בכך להליכתו השקטה מהצבא.  בכך הישיגו הנכלולים הצה"לים הצוהלים את מטרתם.  עוד קצין מבטיח, חובש כיפה, רחמנא לצלן דתי, טפו-טפו לוחמני, נעלם מהאופק הפיקודי-צה"לי ההולך ומתדרדר בלא שאנו, האזרחים החרדים לקיום מדינת ישראל יכולים לעצור את הסחף הנורא בסיכויי קיומנו שלנו עצמנו.

אנו גורסים מזה שנים כי אמנם סכנת הפצצה הגרעינית האיראנית הינה מוחשית ומאיימת על קיומנו אלא שזו אינה ניצבת במקום הראשון הקיומי.  אנו עצמנו, בהתנהלותנו כלפי עצמנו, אנו מהווים את הסכנה הקיומית הראשית והגדולה ביותר לקיומנו.  מקרה פיטוריו (באורח מעשי) של סא"ל שלום אייזמן הינו עוד חוליה ניכבדה בשרשרת קיעקוע קיומנו. 

הפיטורין של הקצין המוערך והנאמן לנו, לעם ישראל וקיומו וכלל ההתנהלות הבזויה סביב הארוע, משדרים מסרים כה צורמים עד כי איננו חשים הגזמה בתאור הסכנה הקיומית בכך.

ידע מעתה והלאה כל אנרכיסט שמאלני רדיקלי וזב חוטם המגיע לישראל מרחבי העולם כי כוחו רב מונים רבים למול צבא ההגנה לישראל.  אנו העברנו מסר ברור לאנרכיסטים השוטמים אותנו ומיחלים ופועלים נימרצות לחיסולנו, כי הדבר אפשרי וכי עוד מעט קט של סבלנות ופרובוקציות והם יוכלו "לטהר" את צה"ל מקציניו המוכשרים ביותר האחד אחר השני תוך שזוכים לשת"פ של קציני צה"ל בכירים בעלי אותו מטען אידאולוגי נילעג כשלהם.  ובכך, בסופו של יום להכין את הקרקע לתקיפה, שלא נוכל לספק לה מענה, של צבאות ערבים כנגדנו.  נישמע מופרח?  האם הפיאסקו הנורא של מלחמת לבנון השניה הינו מופרח?  האם כישלונו של צה"ל במבצע עופרת יצוקה (ע"ע אהוד ברק), בכך שלא השלים את שיצא להשלים נישמע מופרח?  האם שנים של הפגזת קיני נמלים ויבחושים בשטחים פתוחים ברצועת עזה כמענה לגשם הקסאמים (ע"ע אהוד ברק), נישמע מופרח?  האם פיתוח כיפת ברזל אשר אינה נותנת מענה להגנתנו ודחיית מערכת נשק הלייזר (ע"ע אהוד ברק) נישמע מופרח?  האם העברת שדה הגז הישראלי-העזתי בלעדית לידי החמאס (ע"ע אהוד ברק) ובכך מאפשר לו יכולת לחימה בילתי מוגבלת בישראל, נישמע מופרח?  עובדתית, הקץ קרב אלינו האזרחים, אמנם בצעדים קטנים ולכאורה בילתי מוחשים, ואילו אנו מתהפכים לצד השני ושוקעים בשנת המרמיטה.

אנו העברנו מסר (נוסף, שהרי אנו מצטיינים תדיר בכך) למדינות ערב הנימצאות עמנו בעימות כי אנו רופסים, חדלי אישים, בעלי בעיית נחישות מולדת, כי אנו "נמרים של נייר", "קורי עכביש" ובהגיע יום פקודה, בהגיע שעת המבחן אנו נעלם מהשטח כמוץ ברוח.  אנו משדרים לאויבינו כי "צילום תקשורתי חשוב לנו מביצוע המשימה" (ע"ע סא"ל אייזנר) וכי נתמיד בכך ביום פקודה.  אין הדבר חשוב כלל אם נכונה תחושה זו אם לאו, אנו העברנו מסר זה לאויבינו והם קלטוהו וזה הוא הקובע.

אנו משדרים לעולם כי אנו קרועים חברתית מבפנים וכי אין מצב כי נוכל לכן להתמודד עם אתגרים קשים וקיומים.  ואין הדבר חשוב כלל אם יש אמת בכך (אכן כן, יש אמת בכך), זה המסר וזה שיברו בעיני אויבינו ושוטמינו סביבנו.   אנו אומרים לעולם כי צה"ל בקודקודו הפך צבא פוליטי הנושא את אידאולוגית השמאל הרדיקלי וכי ניתן יהיה לסמוך על צה"ל שיקדם אינטרסים אוניברסלים ליברלים ולא את האינטרסים של העם היהודי בציון.  שוטמינו בחו"ל כבר יודעים כי הינם יכולים ליצור קומבינות עם גורמים פוליטים צה"לים כנגד עם ישראל (ע"ע שת"פ משרד הביטחון, מטכ"ל, פיקוד מרכז ואוגדת יו"ש עם הפלשתינים כנגד חצי מליון ישראלים שם ובכך כנגד האינטרס הישראלי הלאומי).

אנו שידרנו בפסיקה האווילית בענינו של סא"ל שלום אייזנר לכל חיילי צה"ל מסר נורא.  הקצינים הבכירים אומרים למעשה לפקודיהם, אתם לנפשכם.  אמנם צה"ל שולח אותכם למשימות הכרוכות בהקרבת נפשותיכם אך צה"ל אינו מגבה אותכם מאחר וצה"ל עסוק ביחסי ציבור פוליטים עם התקשורת הישראלית והעולמית.  אתם רבותי החיילים, משדר המסר, אתם אך בשר התותחים, אלו הניתנים לבזבוז, אינכם נחשבים למול מטרותינו הנעלות האוניברסליות, הליברליות העולמיות של הפיקוד הבכיר הצה"לי.

המסר של החלטת הרמטכ"ל אומר לכל חייל וקצין בצה"ל, חדל מיוזמה, הצטנף בפינתך, אל תרים ראשך, דאג לעורך דין צמוד בתרמילך, אל תתעמת עם האויב בחזיתך מאחר שהאויב בעורפך, קציני צה"ל הבכירים וסוללות יועציהם המשפטיים והתקשורתים הם הסכנה המידית והמוחשית הניצבת לפניך ואלו המסכנים אותך ביותר.  אם תוקף אותך האויב הערבי אדון חייל/קצין, אל תשיב, פרוק נישקך, השלך נישקך לכל רוח, הרם ידיך, סוג לאחור והפקר את מדינת ישראל למשיסת אויביה.  לא תפעל כך, אזי נפקירך למשיסת הפרקליטים והתקשורת, אתה תהפוך ניקלה לדראון עולם....למה לך?

אנו האזרחים יודעים, אם בעובדות ואם בתחושה וזאת מאז מלחמת יום הכיפורים כי איננו יכולים לסמוך באורח עיוור על הפיקוד הבכיר/המטכ"לי הצה"לי, ערמת הכישלונות ואזלת ידם בפשטות גבוהה מדי שם.  מאידך-גיסא, תמיד ידענו כי שכבת החוגרים, הקצונה הנמוכה והבינונית דהיינו, הדרג הלוחם והמסתער, הם המהווים אתעמוד השדרה הצה"לי, המחסום הנאמן והנחרץ העומד בפני אויבינו הקמים להשמידנו.   ומה בא אווילנו הרמטכ"ל לעשות בפסיקתו הפחדנית באשר לסא"ל אייזנר, הוא בא לקעקע את אותה שכבה נאמנה אשר עמדה כחומה בצורה עבורנו, אלו הם בנינו ובנותינו, קצינינו וקצינותינו עד רמות אל"מ בדרך כלל. 

אם חס וחלילה יחלחל המסר הדרקוני אותו מעביר הרמטכ"ל (בעצות האחיתופלים אהוד ברק וניצן אלון השנויים שניהם במחלוקת עמוקה) לדרג הצה"לי המסתער, ובל ניטעה, הוא יחלחל במדה זו או אחרת ולוואי ולא יגיע לכדי מסה קריטית.  שהרי בכך אבדנו כולנו.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca