12 אוקטובר 2011

וחוזר הניגון

ברגיל ניכתבים על ידנו בממוצע כשני מאמרים שאינם מתפרסמים ונגנזים מסיבות שונות למול כל מאמר שאכן בסופו של דבר נישלח לדפוס ולפרסום.   הנה מאמר גנוז מתאריך  10 ספטמבר 2010 אשר מצאנוהו בהחלט רלוונטי כיום.  שוב חוזר הניגון, שוב המצגת השיקרית של הקריסה הלאומית מונפת בכיכרות, שוב קומץ שרלטנים תאבי פרסום וכיבודים מנהלים את חיינו ומדרדרים אותם  לתהומות, שוב אנו, הרוב הדומם משמשים קרדום לחפור בו מאוויים אישיים אנטי ישראלים ויהודים, שוב הוירוס הקומוניסטי הרדיקלי מזדחל במחילות עבשות תחת כפות רגלינו.

מארגני מחאת האוהלים, אלו שלפניה ואלו שמאחוריה הבינו כי על מנת להפיל את ממשלת נתניהו עליהם לפגוע במקום המוצלח ביותר שלה, הכלכלה הלאומית הישראלית היציבה והפורחת וזאת לנוכח עולם מתדרדר כלכלית לתהום.

הרעיון היה להשתמש בהצלחה הכלכלית בבחינת "הפוך על הפוך" על מנת לקעקעה ולהעמידה ככישלון למעשה.  כך נולדה מחאת הדיור.  אלא שמי שמאמין כי המדובר במחאת דיור גרידא הינו תמים או אוויל.  הקול קול "העם דורש צדק חברתי" והידים ידי הפלת הממשלה והחלפתה בממשלת שמאל רדיקלי קומוניסטי אשר יהפוך את מדינת ישראל בשלב ראשון למדינת כל אזרחיה, יתיר את זכות השיבה הפלשתינית ממערב לקו הירוק, יחלק את אדמות המדינה לפלשתינים ובסופו של יום ידאג למשטים מרוכזים להובלת הבקר היהודי חזרה לארצות מוצאם אשר מצידן כמובן יסרבו לקבלם בנוסך "הסט. לואיס".

לכל המעיין בעיתונים וצופה בתחנות הטלווזיה, בעיקר עיתון "הארץ", "ידיעות אחרונות" וערוץ-2 אשר לקחו על עצמם את המשימה המרכזית להפלת הממשלה ויהי מה. ברור היה כי המחאה הזו תהפוך ללימון סחיט אשר מארגניה ותומכיה בתקשורת ינסו להפיק את מירב הפרסום והסחריר על מנת לשמר את המחאה והתענינות הציבורית בה.  כך חזינו ונחזה בכתבות לקקנות-תקשורתיות נילעגות וסכריניות ללא קץ וגבול.  וכאשר אלו כבר ייצאו לנו מכל החורים מחמת מיאוס הרי תמצא התקשורת חורים אחרים לדחוף לנו את משנת הפוטש שלה.  וכאשר ייתמו החורים הבאים הרי שיימצא כבר הסיבה הנוספת להתחיל את כל הסיפור מחדש במחאה נוספת בענין שונה (הרופאים המתמחים אולי? ההתנהלותם הילדותית הדווקאית מאששת זהות) וכך, התזמורת תלך ותסוב ללא התחלה וללא סוף.  נישאל אך השאלה המתבקשת, האם אנו, הרוב הדומם, הרוב השפוי מוכנים להניח להם לעשות בנו כחפצם?

הללו טוענים כי הטייקונים עושים בנו כחפצם באין מכהה.  האם התקשורת, בית המשפט העליון ועמותות חוץ פרלמנטריות שלוחות ערב הסעודית, הרשות הפלשתינית וכל מצורע וזב חוטם אנטישמי בעולם, האם הללו לא עושים בנו בדיוק באותו אופן כחפצם, אך מהכיוון האחר, מביא החורבן?  ומכאן נהפוך הוא, במה הם טובים מהטייקונים.  הטייקונים אכן מחפשים רווחים גדולים יותר על חשבוננו אך בו בזמן גם מספקים לנו מקורות הכנסה ומשלמים את חלק הארי של מס ההכנסה המשמש בחלקו ממילא לרווחה חברתית.  התקשורת ועמותות "הקרן לישראל חדשה" מחפשות לנשלנו מארץ אבותנו ולהחזירנו לארצות המזרח ואירופה (אשרי המאמין כי נתקבל שם בפרחים) ומכאן?  בחשבון קר ופרגמטי,  אנו מעדיפים את הטייקונים בארץ אבותינו (אשר בידנו הוא ליתקון דרכיהם), מאשר אנו כולנו שטים בקליפת אגוז מתנדנדת בדרכה האובדנית לקרקעית הים התיכון בהתאם למתווה ושאיפות שוטמי ישראל בחו"ל ועוזריהם בנינו.

על פעולת השמאל הרדיקלי המנזקת את ישראל בכוונה תחילה ממש בימים אלו ראוי להזכיר את "משל הצב והעקרב".  הצב נענה לבקשת העקרב להעבירו את הנהר על גבו.  בעצומה של  הצליחה,  עקץ העקרב והרעיל למוות את הצב.  לפני שצללו שניהם במים תמה הצב "מדוע עשית זאת?" ענה העקרב: "מצטער, איני יכל להתגבר על ייצרי".  נניח לקוראים להבין מיהו כאן בנמשל הצב ומיהו העקרב.

דחיתה המוחלטת של תוכנית נתניהו לפתרון בעיית הדיור אז וכעת דו"ח טרכטנברג מלמדת יותר מכל כי לא הדיור או מצוקת העניים הוא ענינה של המחאה אלא הפלת הממשלה והמלכת ממשלת שמאל רדיקלי קומוניסטי.  וה-ראיה, אך סיפק נתניהו תשובות עניניות (אם כי לא מושלמות) לנושא הדיור, מיד דילגו המוחים מעניני פתרון בעיות דיור לעניני פיתרון בעיות חברה.  ואם זה לא היה בידם היו קופצים על נושא "חיי המין העליזים של דבורת הדבש" כסיבה מספקת להמשך פעילות הפוטש נגד הממשלה.  המהות היא אחת, הפלת הממשלה, הטיעונים שאינם ממין הענין רבים ומגוונים.

כפי שהשמאל (נו, "קדימה", שהפכה שמאל רדיקלי אשר חבר לפלשתינים תושבי ישראל) טירפדה את שיחות השלום עם הפלשתינים בכך ששיכנעה את "האבו" לא להיכנס למשא ומתן עם שנוא נפשם נתניהו, ובכך למעשה נקט בפעולת בגידה בכולנו באשר הרחיק את הסיכוי (השביר ממילא) לשלום.  כך בדיוק נוהג  השמאל הקיצוני שוב  ושוב בענין מחאת הדיור.  אין כמו השמאל לטרפד פתרונות דיור.  ראו את התנגדויות "הירוקים" המתחסדים (רובם באים מהשמאל הרדיקלי האנרכיסטי), אשר מנעו באמצעות תלונות קנטרניות לעוזריהם בבג"צ, פרוייקטיי בניה אדירים.  ראו את התנגדות השמאל הרדיקלי לבנית אלפי דירות בירושלים, התנגדות שגובתה כמובן (ואיך לא, ראה משל העקרב), על ידי הבג"צ.  ראו את המהומות בעולם שעושה השמאל בנוגע ל(אי)הקפאת הבניה ביו"ש.  ראו את איכלוס דרום תל אביב, אלפי דירות צפופות בפליטים סודנים אשר השמאל ביפי-נפשו הנשגב עמל לשכנם בתנאים מחפירים תוך שמעצים את משבר הדיור עבור כולנו.

אפשר שכל הארועים הללו מקריים.  אשרי המאמין.  אנו בהחלט רואים כאן יד מכוונת ליצירת משברי קריסה בנוסך משנתו של ארגון "אוטפור" האנרכיסטי (במימון המליארדר ג'ורג' סורוס האולטרא אוטו-אנטישמי, ממנהיגי "הסדר העולמי החדש" ומממן כבד של "הקרן לישראל חדשה", המממנת ניכבדות את המחאה), זה "אוטפור", המדריך האידאולוגי למתווה המחאה אצלנו ובכחמישים מדינות ברחבי הגלובוס (לפי עדות מנהיגי "אוטפור" עצמם), על מנת להעלות את השמאל הקומוניסטי-הרדיקלי לשלטון במדינת ישראל (כמו גם בשאר העולם המערבי) ולקעקע בכך את קיומה היהודי האוטנטי של מדינת ישראל.

וכעת חוזר הניגון.  דו"ח טרכטנברג מעולם לא התימר לפתור את כל בעיותיה האזרחיות-חברתיות של מדינת ישראל באיבחת קולמוס, אלא ליצור מסגרת אידאולוגית עקרונית לתיקון תוך שמתווה את קצה החוט המעשי להחל בתהליך.  הדו"ח עמל להסביר ובצדק, כי יידרשו צעדים ופרקי זמן נוספים משיעלה התיקון על נתיב מעשי תחילי.

לכל בר דעת אשר קיומה וחוסנה של מדינת ישראל כיום ובעתיד יקר לו ולכל מי שעיין בדו"ח בעינים ומחשבה פתוחים הרי ניכר כי הדו"ח הוא רציני, מעשי, אינו שובר את הכלים אך בו בזמן מציע את האמצעים העכשווים והעתידים לתיקונם.  דומה וזה הינו הדו"ח הרציני, המעמיק והשפוי ביותר שיצרה איזו ממשלה בישראל מאז הקמתה לפני 62 שנים באשר לסדרי העדיפויות החברתיים.

והנה העקרב שבמשל שוב עוקץ את הצב הנושאו על גבו.  שוב שלילה מוחלטת של הדו"ח, שוב תוקעים את הסיכוי לתיקון לחודשים ואולי לשנים ארוכות נוספות, אם בכלל.  שוב מונעים את הצעד הראשון במסע בן אלף המילין.  שוב עולה ומתעצם החשד שאינו עמום יותר אלא עובדתי במבחן המעשה,  כי כל המחאה הזו אורגנה לשם החלפת השלטון והשיטה הכלכלית הקפיטל-סוציאלית שלנו בשיטה קומוניסטית (ואולי גם טרוצקיסטית), בעודה רוכבת בציניות-נכלולית על גב העניים, המסכנים והדחויים בחברה.

הללו חפרו ומצאו פתרון קסם לכל מדווי התקציב והחברה דהיינו, "פריצת מסגרת התקציב", אשר פרושו הדפסת כסף חסר כיסוי בלא יכולת להחזיר החוב וקריסה כלכלית לאומית וודאית בתוך זמן קצר להפליא.  כפי שכה רבים מעימנו פורצים את מסגרת התקציב המשפחתי בחוסר אחריות משווע בנוסך "אכול ושתה כי מחר נמות", כך אותם פורצי התקציב המשפחתי, אינם רואים פסול בפריצת התקציב הלאומי, שהרי " תמיד שולמן ישלם".

העולם סביבנו, בניגוד למתרחש במדינת ישראל, מתהפך כלכלית ובעקבותיו חברתית מסיבה אחת מרכזית אשר אין עליה עוררין, פריצת מסגרות התקציב במרבית אומות העולם המערבי על מנת לספק מאוויים מידיים, תקינים-פוליטית בידי פוליטיקאים דבקי-כיסאות ואלו מדרדרים את כלכלת העולם למשבר הכלכלי המוגדר כחמור ביותר מאז החלה נימדדת הכלכלה העולמית, אפשר וחמור יותר ממשבר 1929 הנורא.

אין מנוס אם כן מהקביעה והקריאה כי על הציבור השפוי וחפץ החיים לאמר למובילי המחאה כי עליהם לדבוק כצעד ראשון במתווה טרכטנברג ולא, הרי שהם לנפשם.  אזי שיצעדו הם לבדם בהפגנותיהם מלווים במסוממים,  הנרגילנים, בולסי הסושי, רודפי המין הפרוע והשיכורים המועדים הסובבים את נושא המחאה.  אם יעמדו הללו במריים הרי שאנו, הציבור השפוי, חלקנו לא עמם.  אנו רוצים בעתיד טוב לנו ולילדינו היום כמו גם בדורות הבאים עלינו לטובה, אנו רובנו תומכים במטרות המחאה הצודקות אך מסתייגים מכוונות מובילי המחאה החתרניות, הלעומתיות וההרסניות.  אנו איננו מוכנים למשכן את עתיד ילדינו ונכדינו, את עתיד המדינה היהודית היחידה בחלד על מנת לספק תמיכה ממשלתית עכשווית, יש מאין לתועלתנים ובטלנים הרוכבים על גבנו ומוצצים לשדנו.  אנו מוכנים וחפצים להפריש מהכנסותינו ממיסים לאלו הזכאים לאמיתם לעזרה, לעניים, לזקנים, לחולים ולתושבי הפריפריה המופלים מסורתית לרעה.  כל השאר, יתכבדו וילכו לעבוד או במדה ועובדים שיחיו במסגרת אפשרויותיהם ולא מעבר לכך.  עלינו להדיר רגלינו ממחאותיהם באשר הם פועלים נגדנו, נגד סיכויי קיומנו בהווה ובוודאי בעתיד.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca