מס' צפיות - 183
דירוג ממוצע -
מצמוצים - "העולם גדול"
מאת: אברי שחם 07/05/11 (16:58)

אינני יודע כמה מכם קוראים ביקורות סרטים, אני בדרך כלל קורא אותם לפני שאני בוחר סרט, חבל לי לבזבז שעתיים ויותר מזמני על סרטים שלא אהנה מהם. תאמרו, כיצד תדע אם המלצתו של מבקר קולנועי מהימנה? היא אינה שונה בהרבה מהמלצתו של חבר. במשך השנים למדתי מי הם אותם המבקרים (והחברים) שטעמם זהה פחות-או-יותר לטעמי. יתרה מזאת, לעתים אני בוחר להתעלם מההמלצה, כשהנושא מעניין אותי ואני מרגיש אינסטינקטיבית, כי דעתי עשוייה להיות שונה מדעתו של הכותב. בתקופה האחרונה ראיתי שני סרטים, שונים מאד האחד מהשני, אם כי שניהם מוגדרים כקומדיות.

הראשון בהם היה סרטו של הבמאי הצרפתי פרנסואה אוזון "פוטיש - אישה צעצוע", עם קתרין דנב וז'ראר דפרדייה.

הביקורות לא שיבחוהו בצורה גורפת. בפורומים שונים קראתי "תסריט דבילי", "רוח הסרט: שטותית, ולא מציאותית, מלאכותית במתכוון", "רגעי קסם רבים", "אווירה מחויכת, שהופכת את הצפייה בסרט לחוויה מענגת". ההחלטה לראות את הסרט הייתה של חבריי עמם יצאנו באותו ערב, אבל חשבתי, "מה כבר יכול להיות, שתי איקונות קולנועיות, דנב ודפרדייה, הרי לא יאכזבו. ובכן, אותי דווקא הם כן אכזבו. השתעממתי ברוב במהלך הסרט. ביקורות הצופים קלעו הרבה יותר לטעמי: "סרט מזעזע. אחד הגרועים שראיתי בחיי. לא להתקרב!", "פשוט לא להאמין שאוזון עושה כזה זבל מוחלט!", "נורא ואיום. אין עלילה, אין משחק, הכול עשוי כלאחר יד".

אחד המבקרים המקצועיים כתב, כי "קתרין דנב גורמת לצופים לחייך, והחיוך מלווה במידה לא מועטה של מלנכוליה בלתי נמנעת", אולי זאת אשמתי, אבל אני המעטתי לחייך והמלנכוליה היחידה שהרגשתי נבעה בעיקר מצער. איך תחילת העולם עוברת? היכן הם קתרין דנב וז'ראר דפרדייה מה"מטרו האחרון"? היכן דנב מ"יפיפיית היום"?

בסרט השני שהלכתי לראותו למרות הביקורות הלא-אוהדות, החיוך לא מש משפתיי ונשאר קבוע על פניי, הרבה אחרי שעזבתי את אולם הקולנוע. זה קרה בצפייה בסינמטק בסרטו של הבמאי הבולגרי סטפן קומנדרב "העולם גדול והישועה מעבר לפינה", עם מיקי מניולוביץ, המוכר לנו מסרטיו של אמיר קוסטוריצה', "בעל הנוכחות קולנועית" בולטת.

ללא קשר לנושא הסרט, אינני מזדהה עם כותרתו. העולם כבר איננו כה גדול, אבל איננו יודעים מה מסתתר מעבר לפינה. הסיכוי גדול שזאת איננה הישועה, כי אם שודד דרכים - העוטה לחליפין מסכת 'מס הכנסה', אוצר, 'בנק', 'משטרת ישראל', 'עירייה', או אפילו 'שכן' -  תמיד מצויד בנבוט גדול, אותו הוא מנסה להנחית על ראשך. הישועה מצפה רק לאלה העוזרים לה להגיע למפתנם בעצמם, באופטימיות, החלטיות, פתיחות.

אחדות מהביקורות על הסרט דברו על "הבנאליות המחשבתית והשגרתיות של העשייה הקולנועית", "סרט פשטני ובעיקר צפוי", "טון מעייף נודניקי" ועל הבמאי ש"עשה כל מאמץ אפשרי שלא להיות מקורי - לא בסיטואציות של התסריט ולא בהעמדת המצלמה", "כל הסצינות המשולבות בסרטו יהיו בבחינת מיחזור של סיטואציות שנוסו קודם לכן בעשרות סרטים". למרות הנאמר לעיל, הביקורות הסתיימו ברוח של "ניתן בהחלט לגשת לבית הקולנוע ולצפות בו" וזה אשר עשיתי.

כאמור, נהניתי מכל רגע. להבדיל מהמבקר שראה אולי בחייו אלפי סרטים וחושיו כהו, בשבילי היה הסרט משב רוח רענן. האווירה שפעה אופטימיות, הגיבורים היו אנשים ארציים, פשוטים, כאלה שקל להזדהות עמם, שאתה רואה כמוהם מסביבך (במיוחד ביפו). הסרט מספק גם הצצה לעולם שאנו שומעים עליו יום-יום, עולמם של הפליטים. העלילה אומנם מתרחשת לפני כ-30 שנים, אבל גם בעצם הימים האלה, מטרת הפליטים (בחודשים האחרונים מלוב) היא איטליה. המדינה אומנם יוצאת לידי חובתה, פותחת מחנה פליטים, מספקת קורת גג ומזון (כל יום ספגטי) ואפילו דמי כיס זעומים לפליטים, אבל מעבר לזה אינה עושה דבר והם נרקבים במקום העלוב שנים ארוכות. גיבור הסרט ומשפחתו מצליחים לצאת לגרמניה, הודות לתושייתו והמיומנות במשחק השש-בש שירש מאביו.

 כפי שציינתי בתחילת דבריי. צריכים לדעת מה טעמו של המבקר, לפני שמקבלים את המלצתו. זה מכוון גם אליכם. חברי לעבודה למשל, אינו מסכים עם ביקורתי על הסרט הראשון ויכול להיות, כי לא ייהנה כמוני ואשתי מהסרט השני. אני מציע, כי תראו את שניהם ואז לפחות תדעו כיצד להתייחס לביקורתי בעתיד.

 

הכותב הוא ישראלי נשוי, שלושה ילדים, שישה נכדים. עוסק בעריכה וכתיבה טכנית לפרנסתו ובכתיבה יוצרת ותרגום בעברית, אנגלית והונגרית וגלישה באינטרנט להנאתו. גר בת"א וגאה להימנות על חברי מרץ.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר