ההפיכה במצרים בין אם הייתה מוצדקת אם לאו הצליחה מעבר למשוער.
לאן אנו הולכים מעתה והלאה
ימים יגידו
שמח בכיכר ה"תחריר" שבקהיר בירת מצרים.
המהלך הושלם ,הנשיא חוסני מובארק עוזב את השלטון לאחר שלושים שנה, והשלטון ניתן למועצה צבאית שבראשה עומד שר ההגנה טנטאווי.
אך השמחה הייתה מוקדמת מדי.
נכון ששוב הצליחו ההמונים לנצל את כוחם ולהפיל את השלטון(הפעם האחרונה הייתה באיראן לפני 32 שנה), אך הצבא שאינו מעוניין בהפיכה (כפי שהייתה בשנת 1952 בעטייה תפס נאצר את השלטון)לא נחשב כמוסד דמוקרטי.
כמוכן, לא ברור איך ינהל הצבא בשלב הראשון את המדינה השסועה.
כפי המסתמן הוא יבחר בשלטון אזרחי אשר יסור למרותו כפי שהיה נהוג בתקופת מובארק.
בשלב הביניים יצטרכו מפלגות האופוזיציה להחליט איך להיערך למצב החדש שנוצר.
כלומר: האם תוקם ממשלת אחדות אשר תכיל זרמים חילוניים לצד דתיים ,או שכוחות קיצוניים ישליטו דיקטטורה כוחנית (כפי שמתרחש באיראן,ערב -הסעודית, וסוריה).
וכן אמור להחליט הצבא מתי להפסיק את מצב החירום שעד להחלטה זו הצבא יכול להחליט לפזר את הפרלמנט המצרי ולקבוע בחירות חדשות.
כרגע,אין לישראל סיבה אמיתית לחשוש משלטון הצבא אשר יכבד את הסכם השלום שנחתם ב1979 .
הסכם זה חיזק את מעמדה של מצרים, אך קיים חשש שכוחות קיצוניים יבעירו את האזור.
לאן כל זה הולך? ימים יגידוץ