מס' צפיות - 122
דירוג ממוצע -
מנהיגות אל מול הפארדוקס
מאת: kalligula 09/02/11 (17:00)

בשנים האחרונות כל הזמן מפגיזים אותנו בסיסמאות, אחת הסיסמאות השגורות ביותר בעיקר בתקשורת המתוזמרת היא שיש חוסר במנהיגות, ולמעשה שאין לנו מנהיג ראוי, ואם הוא מהימין על כמה וכמה.

אין ספק שמדינת ישראל בשנת 2011 נמצאת בפני צומת דרכים, זו צומת שאנו נמצאים בה כבר כמעט שני עשורים, ולכן לא משנה אם המנהיג יהיה מהימין או מהשמאל, ברגע  שהוא מתיישב על כורסת ראש הממשלה הוא מבין שכל דרך שהוא יבחר בצומת הזאת יוביל אותו לדרך ללא מוצא, ההבדל היחיד היום שיש כאלה שמנסים לבחור ולהמר בכיוון מסויים, ובאחת הם חוזרים לאותה צומת דרכים ולנקודת ההתחלה, משהו מעין מעגל קסמים שתמיד יחזיר אותך לאותה נקודה ולא משנה בדרך בה תבחר.

הפרדוקס

וכל זה בגלל הפרדוקס, אותו פרדוקס בפניו ניצבים מנהיגי ישראל הוא שמה שהם לא יעשו ולאן שלא יפנו, בסוף התהליך המצב שלנו לא ישתנה. אני מאמין שכל המנהיגים שלנו היום יודעים בודאות שמדינה פלשתינאית תקום ביום מן הימים, כי הסכמי אוסלו הכניס אותנו לנקודת האל חזור, הרי לכל בר דעת ברור היום שבסה"כ אין אינטרס היום למדינת ישראל לקחת את רמאללה,שכם,חברון,ג'נין ושאר ערי הגדה חזרה תחת חסותה, ולחזור לימים טרום הסכם אוסלו.

שתי האופציות העומדות בפני המנהיג היום  הן

1- לקבל את הדרישה הפלשתינאית ולהקים מדינה פלשתינאית בגבולות 67, לפנות 800000 מתיישבים וליישבם חזרה בתוך גבולות 67, תהליך שיעלה לנו הון עתק, מספיק לראות איך התמודדנו עם עשירית מאותה כמות, שעד היום לא יושבו מחדש ולא נפתרה מצוקתם, להפוך את כל הגבול המזרחי שלנו, לציר פילדלפי אחד ארוך, שיהפוך לפרוזדור הכנסת אמל"ח מכל הסוגים, מה שעלול לערער את השלטון השפוי בצד הפלשתינאי ואף להביא לנפילתו. בדיוק כפי שארע אחרי פינוי עזה, והשתלטות החמאס על הגדה. ובירדן בניגוד למצרים, רוב האוכלוסיה היא פלשתינאית, כך ששיתוף הפעולה והאינטרסים של ירדן לא יהיו חופפים לאינטרסים שלנו עם המצרים, כי ירדן בניגוד למצרים חוששת מהרוב הפלשתיני בשטחה, ותמיד תעדיף להעביר את הבעיה לפתחנו במקום להתמודד איתה בעצמה. סביר להניח שארועי ספטמבר 70 כבר לא יוכלו לעבור בשקט יחסי כפי שעברו אז. כך שהמשטר הירדני יעדיף להעלים עין מאותן הברחות מאשר להתעמת עם אוכלוסיה שממילא עויינת את שלטון המיעוט האשמי עליה, שיש הרואים בו שלטון לא לגיטימי וסתם יציר מלאכותי מבית היוצר של האימפריה הבריטית כמו כווית, ונסיכויות המפרץ,פקיסטן ועוד. כאשר הגבול המזרחי שלנו הופך להיות כ"כ סמוך למרכזי האוכלוסייה בישראל, השרון וגוש דן יהפכו להיות תחת איום מתמיד של טילים קיצרי טווח, וחיינו לסיוט אחד ארוך ומתמשך.

2- לא לקבל את הדרישה להקמת המדינה הפלשתינאית, זניחת הפלשתינאים ברצון להקמת מדינה עצמאית, ולהחזיר את המפתחות לישראל ולתת לה לחזור ולנהל את ענינהם כפי שהיה טרום הסכם אוסלו, ודרישה להכרתם כאזרחים שווי זכויות תחת ריבונות ישראלית מלאה,מה שעלול להוביל אותנו למדינה דו לאומית, ועם הגידול הדמוגרפי שלהם מול שלנו, ישראל כמדינה יהודית תהפוך רק לענין זמני עד שהם יהפכו לרוב, וברבות הימים יצליחו לזכות בבחירות לכנסת ואז לקבל החלטות בתור רוב ערבי לגטימי שנבחר באופן חוקי ולגטימי כמו שינוי ההמנון, הדגל,ביטול חוק השבות או החלת חוק השבות גם לפלשתינאים בפזורה מה שיעצים את הרוב שלהם במדינה, ויביא לקיצה של מדינת ישראל ויהפכה לפלשתין, אנ מעריך שזו האופציה המועדפת על ערביי ישראל, למרות שכרגע הם מציגים עמדה שתומכת בהקמת מדינה פלשתינאית עצמאית.

2ב- כמובן שיש את דרך הביניים, שהפלשתינאים יזנחו את רעיון המדינה העצמאית, יחזירו את המפתחות, ואנחנו נאלץ לדאוג לכל ענינהם כפי שהיה בשלב הביניים בין מלחמת ששת הימים ועד הסכם אוסלו, שאז נישאר וניחשב כעם כובש שיצריך להקצות משאבים לאותה אוכלוסיה, וגם משאבים צבאיים ע"מ לשמור ולשמר את הסדר באותה אוכלוסייה שמן הסתם לא תהיה אוהדת, מן מצב מוזר כזה של לא לבלוע ולא להקיא, עם בעייה שתקועה כמו עצם בגרון עד למצב שתביא אותנו לחניקה.

עכשיו כאשר מנהיג עומד מול האופציות הללו, יש פלא שקבלת ההחלטות כ"כ קשה? שיש לכאורה משבר מנהיגות? זה מן מצב שכל דרך בה תבחר, תביא בסוף לחורבן הבית השלישי.

כמובן שיקומו אלה שיזעקו למה אני רואה את חצי הכוס הריקה, ולא רואה את המלאה, בה ברגע שיזכו הפלשתינאים להגדרה עצמית במדינה עצמאית הם יהפכו להיות שוחרי שלום ואוהדי הציונות?

מהסיבה שהיסטוריה מלמדת אותנו שגם כאשר נסוגנו מכל התביעות הטריטוריאליות שלנו, התגמול שקיבלנו היה רע והמחיר ששילמנו בעטיו היה יקר שבעתיים, כך היה בפינוי עזה שאחרי הפינוי עד הס"מ האחרון קיבלנו חמאסטן ואיום טילים על חבל ארץ בדרום המדינה, כך היה בנסיגתנו מלבנון לגבול הבינלאומי עד הס"מ האחרון, קיבלנו את החיזבאללה שמאיים עלינו מצפון, ודרישות טריטוריאליות נוספות למי שמכיר  את הדרישה של 27 הנקודות, וקירוב איראן עד למצב בו היא נושקת לגבולנו, מצרים שעדין רואה בנו מדינת אוייב לפחות ע"פ היערכות הצבא שלהם והמודלים עליהם הוא מתאמן בימים אלה, וירדן שתעדיף למכור אותנו בעבור שלמותה המוטלת בספק שגם שם יודעים שזה רק ענין של זמן עד שיישות זאת תיעלם מהנוף המזרח התיכוני.

כאשר אנחנו רואים מה קורה במרחב שלנו, איך מדינה מתקדמת מתדרדרת למדינה איסלמית קיצונית, כפי שארע באיראן בסוף שנות ה70, מה שקורה בטורקיה בשנתיים האחרונות, האיום האיסלאמי שמאיים על תונסיה בשבועות האחרונים, ענין שעלול להוביל לאפקט דומינו בכל המזרח התיכון ממצרים במערב ועד פקיסטן  במזרח, השתלטות השיעים על עירק,אוטוטו לבנון, ואיומים על משטר המיעוט העלוואי  (מהזרם הסוני) בסוריה בעיקר אם היא תחליט לנסות לפגוע בחיזבאללה שיחד עם עירק כבר יוצרים לפיתת מצבתיים על סוריה ממזרח וממערב בגיבוייה של איראן.

הרי האם נשיא פלשתינאי יוכל היום לחתום הסכם עם ישראל ללא טיפול בכל הנושא הכאוב ביותר לעם הפלשתינאי והוא הפזורה הפלשתינאית בירדן,סוריה,מצרים,לבנון,עירק ועוד, שחיים עד היום במחנות פליטים ללא הכרה של השלטונות ה"מארחים" בזכויותיהם, האם אנחנו יכולים להרשות לעמנו לקבלם? הרי הדרישה היא לתת להם לשוב לבתיהם מהם הם ברחו ב48,  ואי טיפול בענין הזה יוביל תמיד למבוי סתום ואי היכולת לפתור את הבעייה הפלשתינאית, גם אם תקום כזו בשטחי 67.

וזהו הפרדוקס הגדול בפניו עומדים אלה היושבים בהנהגת המדינה, חלקם מטשטשים את העובדות ומבטיחים הבטחות שווא ובעיקר מקבלים החלטות בענינים שלא הם קיבלו את המנדט לקבלו, בעיקר בכל הנושא בפליטים שאפילו המנהיגות הפלשתינאית לא תלוייה רק בעצמה בענין הזה, מה שיוביל אותנו למבוי סתום ולדרך ללא מוצא. שלא לדבר על כך שבכל האופציות הללו בסופו של יום אנחנו עדין נשארים עם מיעוט ערבי בתוככי ישראל שכבר היום דורש הכרה באוטנומיה תרבותית תחילה, ומנהל איתנו מלחמת קרקעות בנגב ובגליל מלחמה שתוליד דרישה בזכויות אוטנומיות מלאות בשטחים אלה ואף חזרה לקווי 47 ותוכנית החלוקה של האו"ם, מכאן הדרך לחורבננו קצר מתמיד.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר