חרבין, ספטמבר 2025. זוהי נקודת המוצא לניתוח המטלטל של פרופ' דן בן-כנען, המשרטט מפה חדשה ומדאיגה של יחסי סין-ישראל, תחת הכותרת "סין, ישראל ומלחמת התודעה במזרח התיכון". 

פרופ' דן בן כנען, תושב העיר חרבין בסין הוא מומחה בפוליטיקה המקומית, משמש כיועץ מיוחד לממשלת מחוז היילונגג'יאנג בנושא הקהילה היהודית, וכן עבד כעורך חדשות מקומיות בתחנת הטלוויזיה הממשלתית המקומית.

הדיווח של פרופ' בן-כנען חושף כיצד סין, מתוך שאיפה למלא תפקיד גלובלי גדול יותר, אינה רק מחליפה את ארצות הברית במרחב האזורי, אלא גם מנהלת מערכה אסטרטגית רחבת היקף לערעור הלגיטימיות של ישראל – בשילוב כלים דיגיטליים ודפוסים אנטישמיים מסורתיים. שיתוף הפעולה הסיני-ערבי נמצא בשיא, ויחסי סין-ישראל, לעומת זאת, הגיעו לשפל החמור ביותר מאז כינונם.

סין ממצבת עצמה כאלטרנטיבה הגלובלית

מומחים סיניים סבורים כי מדיניות ארה"ב במזרח התיכון – כולל בסכסוך הפלסטיני-ישראלי, בסוגיית הגרעין האיראני ובמשבר הסורי – אינה אמינה ואינה בת-קיימא. המומחים טוענים כי ארה"ב לא הצליחה להביא שלום ופיתוח לאזור, אלא אף הוסיפה מתחים וכאוס. על רקע אובדן האמון בוושינגטון, מדינות האזור מצפות מסין למלא תפקיד גדול יותר בקידום יציבות ופיתוח.

ואכן, סין רשמה הצלחות דיפלומטיות משמעותיות, כדוגמת הפיוס בין סעודיה לאיראן, שבו תיווכה. וו סיקה, לשעבר השליח המיוחד של ממשלת סין לענייני המזרח התיכון, ציין כי המזרח התיכון עובר שינויים משמעותיים. טונק אקוץ', העורך הראשי של Harici Media בטורקיה, הדהד עמדה זו כשאמר כי "מאמצי סין במזרח התיכון החלו להשתלם".

האסטרטגיה האמריקאית, המבוססת על ברית ארה"ב–ישראל–סעודיה כדי להתעמת עם איראן, סופגת מכה כתוצאה מהתיווך הסיני, כפי שטוען צ'יו וונפינג, מומחה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת פודן.

הקשר ההיסטורי והתמיכה הפלסטינית

סין משמרת קשרים היסטוריים עמוקים עם הפלסטינים. דובר משרד החוץ הסיני, וואנג וונבין, כינה את מחמוד עבאס "ידיד ותיק וטוב", וציין כי סין הייתה מהראשונות שהכירו באש"ף ובמדינת פלסטין. וואנג אישר כי סין תומכת ב"מטרה הצודקת של העם הפלסטיני להשיב את זכויותיו הלאומיות הלגיטימיות".

אולם, בן-כנען מעלה טענות חמורות בנוגע למהלך היחסים הזה:
"מה שלא נאמר על ידי הממשל הסיני הוא שמאז שנות ה-60 העבירה סין לארגוני הטרור הפלסטינים סיוע ונשק רב, אשר עזר להם לא רק להקים תשתיות טרור בארה"ב ובאירופה, אלא להכניס 'סטודנטים' לאוניברסיטאות כדי להקים תשתיות עוינות לישראל, אשר בבוא היום ינהלו מלחמת תודעה נגד המדינה היהודית ואזרחיה".

מאז אירועי ה-7 באוקטובר 2023, סין מגנה כל מעשה ישראלי ותומכת בחמאס. שר החוץ הסיני, וואנג יי, טען כי ישראל "פגעה באופן חמור בריבונותה של איראן, ופגעה ישירות בתהליך המשא ומתן על הפסקת האש בעזה".

האנטישמיות ברשתות הסיניות: קורבנות של תעמולה

האנטישמיות הסינית מרקיעה שחקים גם במדיה הרשמית, וכן ברשתות החברתיות, לדברי בן-כנען. הרשתות החברתיות הסיניות מוצפות בנרטיבים שליליים על ההיסטוריה היהודית ועל התנועה הציונית, המצדיקים לכאורה את רדיפת היהודים בטענות על תאוות בצע ומניפולציות פיננסיות.

דוגמאות קיצוניות עולות מתוך הדיווח: כאשר מקלידים את המונח "יהודי" במנוע החיפוש הסיני באי-דו, עולות שאלות כגון: "מדוע היהודים אינם רצויים?" ו"מדוע גירשו הגרמנים יהודים?". בן-כנען מביא כדוגמה ציטוט מדאיג של תלמיד בן 11, שכתב: "היהודים מלוכלכים וצריך לפרק אותם לגמרי, היטלר הוא גיבור".

בנוסף, אישים מוכרים משתמשים בפלטפורמות אלו להפצת שנאה: לו קוון, מייסד ערוץ חדשות מקוון בבייג'ינג עם 15 מיליון מנויים, פרסם מניפסט אנטישמי שכותרתו "מה עלינו לעשות מהיהודים?". פרסום אחר, תחת הכותרת "היחסים בין הציוויליזציה הסינית להון היהודי השתנו באופן איכותי", מאת ג'אנג ג'יה, משך קרוב ל-1.8 מיליון מבקרים תוך ימים ספורים, ותואר כ"מניפסט הסיני של הפרוטוקולים של זקני ציון".

עדויות אישיות מחרבין

היחסים המידרדרים והאנטישמיות הגואה משפיעים ישירות על הקהילה היהודית בסין, כפי שמעיד דן בן-כנען מחרבין, שתיאר אירועים שאירעו לאחר 7 באוקטובר 2023:

"בית הכנסת החדש, שבו תערוכה גדולה ויפה אודות ההיסטוריה של הקהילה היהודית בחרבין, נסגר מיד לאחר אירועי ה-7 באוקטובר 2023, ולא נפתח עד עצם היום הזה. גם המוזיאון החדש על שם סוסקין, בווילה שבה חי, נסגר. כמו כן, הורדו השלטים בשלוש השפות שהתקנתי על כל בנייני המוסדות היהודיים. השלטונות מסרבים לפתוח את המקומות, ולא נתנו לי הסברים מדוע הוסרו השלטים. גם בית הקברות היהודי נסגר למבקרים".

המכניזם של לוחמת התודעה: סין מספקת את האלגוריתם

בן-כנען מנתח כי הקמפיין לערעור הלגיטימיות של ישראל הוא מתוזמר ומשלב כוחות בין סין לקטאר. בעוד קטאר מספקת את המסרים (דרך אל-ג'זירה, המאדירה את חמאס בערבית ומדגישה זכויות אדם באנגלית), סין מספקת את המנגנון – האלגוריתם של טיקטוק.

ווסלי היל, עוזר מנהל בתוכנית האנרגיה, הצמיחה והביטחון בוושינגטון, מסביר כי המניעים של בייג'ינג הם בעיקר אסטרטגיים: "סין מציגה את עצמה כאלטרנטיבה אחראית לארה"ב", והביקורת על ישראל מגדילה את השפעתה הבינלאומית בקרב מדינות הדרום הגלובלי.

מומחים מתארים את הפעילות הסינית כיום כ"לוחמה תודעתית". לדבריהם, רוסיה סיפקה את התוכנית, אך סין שיפרה את המודל באמצעות בינה מלאכותית, המאפשרת "מיקרו-טרגטינג מדויק". הבינה המלאכותית של טיקטוק נועדה למקסם את המעורבות על ידי התאמת תוכן לטריגרים הרגשיים של כל משתמש, ובכך מחזקת את התפיסה של ישראל כתוקפנית, במיוחד בקרב צעירים מערביים.

מבצעי פריצה למרחב הסייבר הסיני נועדו לגנוב נתונים ולהפוך אותם לנשק; מסמכים שדלפו – ולעיתים עוברים מניפולציה – נדחפים דרך כלי תקשורת אוהדים, ואז מועצמים בטיקטוק.

מחלוקת: האשמות נתניהו מול תגובת בייג'ינג

נושא מלחמת התודעה הסינית הפך למחלוקת דיפלומטית גלויה. באמצע ספטמבר, ראש הממשלה בנימין נתניהו האשים את סין בניהול קמפיין מתואם עם קטאר לערעור הלגיטימיות של ישראל. נתניהו טען כי נצטרך לעשות כמה דברים כדי "להשתחרר מהמצור הזה, שמאורגן על ידי סין, על הלגיטימיות של ישראל ברשתות החברתיות של העולם המערבי וארה"ב".

בייג'ינג דוחה את ההאשמות בתוקף:

• לין ג'יהן, דובר משרד החוץ הסיני, טען כי ראש הממשלה הישראלי, המתמודד עם בידוד הולך וגובר בזירה העולמית, מנסה להאשים את סין במצוקתו, במקום לטפל בשורש הבעיה.

• מומחים בסין טוענים כי האשמות כאלה נועדו לגייס תמיכה רחבה יותר על ידי העלאת סין כ"סיכון".

• דינג לונג, פרופסור במכון ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת שנגחאי ללימודים בינלאומיים, אמר כי טענותיו של נתניהו מהדהדות את נרטיב "האיום הסיני", המשמש כוחות מערביים, וכי האשמה זו "חסרת אחריות וחסרת בסיס, ועלולה לפגוע ביחסי סין-ישראל".

מבט לעתיד: הכישלון האסטרטגי הישראלי

הניתוח של בן-כנען מסתיים בקביעה שיחסי ישראל וסין עומדים עתה בשפל עמוק ביותר, וייתכן מאוד שגם הפסקת המלחמה בעזה לא תשנה את המצב.

הדיון בדבר מלחמת התודעה חושף את "הכישלון האסטרטגי הגדול של ישראל, תחת נתניהו, הוא הזנחת הכוח הרגשי של פניות כאלה". בעוד הדיפלומטיה הישראלית הסתמכה על עובדות וטענות היסטוריות – גישה שאולי מהדהדת בחוגי המדיניות המערבית – היא נכשלת באזורים שבהם זהות, כבוד וסולידריות הם המניעים העיקריים.

בעוד חמאס, קטאר וסין עוסקים בסיפורים טעוני רגש, ישראל מגיבה ב"הפרכות סטריליות, שלא מצליחות לרגש לבבות, אפילו אם הן מנצחות כמה ויכוחים בקרב טכנוקרטים". מול האיום המשתכלל של בינה מלאכותית ואלגוריתמים המעצבים את דעת הקהל העולמית – האם ישראל מצוידת בכלים המתאימים כדי להתמודד עם המצור הדיגיטלי המאורגן על ידי סין ושותפותיה?