לפני שנה, ב-12 לאוגוסט 2009 פרסמתי בבלוג זה רשימה על המרי האזרחי, בה כתבתי בין היתר, כי כאשר האזרח הקטן אינו שבע רצון ממדיניות הממשלה, עומדים לרשותו מספר אמצעים כגון הפגנות, שביתות, פרסום מודעות בעיתון, החתמה על עצומה וכמובן אחת לארבע שנים (או לעתים לאחר תקופה קצרה יותר) ההליכה לקלפי והחלפת השלטון באמצעות הצבעתו. באותה רשימה שאלתי גם "מה עושים כאשר כלו כל הקיצין, הגיעו מים עד נפש, הממשלה נוקטת בצעדים מקוממים שאינם בגדר הקונצנזוס לאומי"?
החלטת הממשלה על גירושם של כ-400 ילדי עובדים זרים הוא צעד מקומם כזה שבהחלט מערער את הקונצנזוס הלאומי ויש לשקול אם לא הגיעה השעה לנקוט במרי אזרחי, כדי לסכל החלטה בלתי אנושית ומרושעת זאת, שנתקבלה אך ורק מסיבות פוליטיות, כדי לשמור על שלמות הקואליציה ולרצות את ש"ס הגזענית. באותה רשימה הגדרתי מרי כזה כפעולה ציבורית מצפונית בלתי אלימה במסגרת החוק.
בימים האחרונים הושמעו בתקשורת התבטאויות רבות המחייבות פעולה מאורגנת נגד צעד שרירותי זה. לצד ההצעות הלא כל-כך מעשיות, כמו הסתרת הילדים (ובני משפחותיהם) בבתינו, מתקבלת על הדעת הרבה יותר וגם ברת-ביצוע היא פניית מזכיר התנועה הקיבוצית זאב שור, שהציע לקלוט ילדים אלה בקיבוצים ברחבי הארץ.
אינני מחדש דבר בדרישתי, כי על הממשלה לאמץ מדיניות רב שנתית, שתמנע היווצרות עתידית של הבעיה מדי ארבע שנים, אבל את העובדים הזרים האלה, שהקימו את ביתם בארץ וילדיהם אינם יודעים שפה אחרת, מלבד עברית, יש לקלוט. אלה הם לרוב אנשים חרוצים, העובדים לפרנסתם ואינם עתידים להיות עול למדינה. אני גם משוכנע, כי הם יחתמו בחפץ לב על חוק הנאמנות, שכל כך הרבה להג הושמע אודותיו, ישבעו אמונים למדינת ישראל, יהיו לה אזרחים נאמנים וישרתו בצה"ל.
מה הם האמצעים הפתוחים בפני אזרחים, המתקוממים נגד הצעד האכזרי הזה, המזכיר ימים חשוכים בהם בני העם היהודי היו המגורשים, המכירים עובדים זרים? הם יכולים למשל לתמוך מוסרית במשפחות שעולמן חרב, להשיא להן עצה, לספק מידע חיוני, לתאם בינן ובין הגורם המתאים בתנועה הקיבוצית ולספק סיוע לוגיסטי, כגון הסעות.
ובאשר ליכולתם של האחרים, שאין להם קשר עם העובדים הזרים, לסייע במאבק, ברשימתי הנ"ל ציינתי אמצעים אחדים, אבל אני בטוח בכך שהראש היהודי ימציא עוד ועוד פטנטים, מעבר לסרבנויות למיניהן, להבערת צמיגים, חסימת כבישים, כיבוי אורות קולקטיבי בשעה מסוימת, צפירות חוזרות, הבהוב בפנסי מכוניות.
עלינו לפנות לחוש הצדק של הציבור, לשכנעו בצדקת עמדתנו, לצרפו למאבק נגד אי-הצדק המנוגד למסורת עמנו. ככל שיגדל מספר המצטרפים, אלה המרימים את קולם בכל פורום אפשרי, הלחץ הציבור, יש סיכוי רב יותר, לסיכול גירוש הילדים.