מה לא נאמר, כמה מלל נכתב על נושא תאונות הדרכים שהפכו כבר מזמן למכת מדינה, בה שכלנו יותר אנשים מאשר בכל מלחמות ישראל מאז קום המדינה.
בנושא תאונות הדרכים יש גם את אלה שהם התחתית שבתחתית , אלה כל אותם המעורבים בתאונות (פגע וברח) שלא רק שפוגעים , הם גם בורחים ונוטשים את הנפגע שלא פעם עוד ניתן להציל את חייו, לפרפר למוות ולמות מות ייסורים.
בדיוק כמו אותו מקרה נפשע של שני הפושעים הנתעבים, עומרי נעים ופנינה תורן, שדרסו את הילד אמיר בלחסן והפקירו אותו ,מאז התאונה מצוי אמיר בתרדמת ומזה עשרה חודשים עוברים בני משפחתו גיהנום שאיני מאחל לגדול בשונאיי.
אותם בני זוג שדרסו את אמיר, שאחרי מעשם הנפשע הלכו לשבת ולסעוד את ליבם כאילו דבר לא ארע, ובכלל לא הקדישו מחשבה שנייה על מעשם כאילו הם היו מעורבים בדריסת בול עץ בדרכם.
על מעשם הנפשע הזה, החליטה הפרקליטות להגיע להסכם טיעון עם הסנגורים של בני הזוג הדורס והסכמה על ריצוי 3 שנות מאסר !!! על הפשע הנתעב הזה, אם זו הרתעה אז כנראה יש לנו ויכוח הרתעה מהי?
האם לא היה ראוי שאותו מקרה שהסעיר את המדינה, היה מוביל לעונש כבד למען יראו וייראו?
מאידך
איזה עוד מעשה נפשע, שקול ל3 שנות מאסר?
זוכרים את מקרהו של פיני כהן שהשליך את נעלו על כבוד נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש?
אז היום נגזר דינו של אותו פני כהן על מעשהו זה, ותנחשו איזה עונש הוא קיבל? 3 שנות מאסר בפועל !!!
כאשר השופט אמר בנימוקיו :
"המעשה חמור, בעצם המעשה של זריקת נעל על נשיאת בית המשפט העליון, בבית המשפט העליון, בזמן דיון משפטי. לא סתם בחר כהן לפגוע בנשיאה, אלא כדי לפגוע ולבזות את המערכת המשפטית כולה". השופט ציין כי זוהי זילות של בית המשפט ברמה הגבוהה ביותר"
הגדיל לעשות והצדיק את החלטתו בכך שהעונש הוא למען "יראו וייראו"
האם שני המקרים האלה מידתיים באותה מידה? האם העונש על שני מקרים אלה ראוי שיהיה שווה?
או שמא רק כאשר האלימות, והפשע מגיע אל בית כותלי בתי המשפט בארץ, והשופטים הם אלה שנפגעים ולא עמך ישראל, אז פתאום הם לא רחמנים בני רחמניים, ופתאום העונשים כבדים וראויים להיות גורם מרתיע על מנת של יישנו.
בדיוק כמו שלא סביר שאיזה פרקליט או סניגור יעיז לסגור עסקת טיעון עם הפוגע בבנו של שופט בית המשפט העליון מיכאל חשין.
כך נראית מערכת בתי המשפט בישראל 2010, ואחרי כן הם עוד מתפלאים שאמון הציבור הולך ופוחת בהם ובפסיקותיהם.
פשוט מקומם.