מס' צפיות - 289
דירוג ממוצע -
ביב השופכין של תל אביב
מאת: אברי שחם 16/06/10 (19:07)

אנו גרים בתל אביב שנים רבות, אבל - כמו רוב הבריות - מכירים בעיקר את שכונת מגורינו, את סביבת מקום עבודתנו ומספר מרכזי הבלוי האהודים עלינו. השבוע הייתה לנו הזדמנות נדירה להציץ לפינות אפלות שונות שלא היה לנו מושג על קיומן (או שנמנענו מלהגיע אליהן), באמצעות סיור לילי מרתק הנקרא "שוטרים וגנבים", בהדרכתו המיומנת של הכתב הפלילי הוותיק בוקי נאה.

הסיור מרשים בהחלט ואני ממליץ עליו בחום לכל אדם המעוניין לדעת על הנעשה בחצר האחורית של העיר ומוכן קצת לנבור (לא ממש, רק בצורה וירטואלית) בפחי האשפה שלה. בוקי נאה שופע עובדות, רכילות פיקנטית, סיפורים על פרשיות ששמענו עליהן ואחרות שלא הגיעו לדפי העיתונות. הסיור שלנו החל בסביבות השעה 5 אחה"צ והאיש כמעט ולא סגר את הפה עד חצות וחצי ויחד עם זה, הצליח לרוב לרתק את תשומת לבם של אנשי קבוצתנו בהסבריו רצופי ההומור וזה הישג נאה כשלעצמו.

לא אכנס כאן לפרטי הפרשיות ששמענו, הנושאים בוודאי משתנים, מתעדכנים מעת לעת, כידוע, מה שנחשב לחדשות היום, הופך מחר להיסטוריה. בין היתר, נפגשנו גם עם שני פושעים מועדים לשעבר, אבל לא אומר לכם מי הם, אתן לבוקי להפתיעכם, מה גם שקראתי בעיתון, כי לפחות אחד מהם חזר לסורו רק בימים האחרונים ומי יודע, אולי ביום בו אתם תשתתפו בסיור, יימצא במקום בו בילה את רוב ימי חייו, מאחורי סוגר ובריח.

הסיור החל בנמל ת"א, משם עברנו לגדות הירקון והמשכנו לאורך רחובות דיזנגוף, אלנבי, אחד העם, שד' רוטשילד (לא בהכרח בסדר זה). ביקרנו אפילו במועדון חשפנות (את האלוף צ'ייני מרום לדאבוננו לא פגשנו). לסיום הביאנו בוקי למקום המדכא והעצוב ביותר הקיים לדעתי לא רק בת"א, כי אם בכל הארץ כולה: התחנה המרכזית הישנה.

כל קשר בין מקום זה מלפני שנים אחדות ובין מראהו כיום, הוא גיאוגרפי בלבד. מרציפי התחנה לא נותר כלום, אבל המגרש כולו עומד בשיממונו ולפלא הוא בעיניי למה קרקע יקרה במרכזה של העיר אינה מנוצלת על-ידי אחד מכרישי הנדל"ן שכה מרבים להזכירם בתקשורת. המבנים הסובבים את האזור מעולם לא הצטיינו בארכיטקטורה שלהם, אבל היום נראים כחורבות מוזנחות, שדומות להן ראיתי רק בשירות מילואים בעזה אחר כיבושה, או בדרום לבנון.

לכך הייתי מוכן מראש, כי רוב אוכלוסיית המקום תהיה שחורה, אך כלל לא הייתי מוכן למאורות החשוכות, העלובות ולמראן של נשות הרחוב המסוממות, האומללות, שברי הכלי הנמצאות בסוף דרכן האנושית, המשרתות אוכלוסייה זאת, לזוהמה, להזנחה השוררת בכל ולריח הקיא המורגש באוויר. במרחק קצר בלבד מבנייני משרדים מפוארים, נמצאנו בכוכב לכת אחר, בו העירייה כאילו אינה קיימת וההיגיינה, האסטטיקה, היופי, התרבות פסו מן העולם. ערימות האשפה המתגוללות באמצע הרחוב, אינן טריות ולא נראה, כאילו למישהו אכפת מהן. אודה על האמת הרגשתי אי-נוחות רבה מעצם עמידתנו שם במרכזה של שכונת מגורים, כמבקרים בגן חיות, המתבוננים בבעלי חיים חסרי-ישע הסגורים בכלוביהם ואנו משיחים אודותם כעל נוכחים נפקדים. השעה הייתה חצות ורבע ומדריכנו הפעיל את מגביר הקול (הנקרא בעגה עממית משום-מה 'מדונה') שלו במלוא העוצמה, אך איש לא מחה על הפרת חוק שעות המנוחה. בקרבת מקום חנתה ניידת משטרה, אך יושביה לא מצאו סיבה להתערבות (היחידה שהראתה סימני-חיים הייתה נקבה בלונדינית בפתחו של כוך מואר באור אדום מעומעם, שלא הפסיקה לענטז, לנענע את גופה העליון ולקרוא קריאות פרובוקטיביות לעברנו. בוקי קרא לעברה "יסמין, תכבדי אותי!", אבל היא לא שעתה לבקשותיו).      

בוקי היה גם זה שהעיר את תשומת לבנו לעובדה, כי בכל מכונית העוברת באזור יושב גבר בודד והחלון הימני פתוח, כדי לאפשר לנהג לתור ביתר יעילות אחר טרפו. הוא סיפר לנו, כי ברחוב נווה שאנן המשמש כמין רחוב ראשי של השכונה, נמכרים כל יום כ-100 זוגות אופניים. המוכנים להסתכן ברכישת סחורה גנובה, יכולים להשיג במקום אופניים ששוויין 10,000 שקלים, במאות שקלים אחדות בלבד, כיוון שהמוכרים אינם מודעים לערכן האמיתי. באותו רחוב פועלות גם ב-12 בלילה שתי מספרות ופתוחות גם מספר חנויות לטלפונים ניידים, שגם מחיריהם זולים בהרבה מאלה בקטלוגים של החברות הסלולאריות. לעומת אלה, נקודת המשטרה שהוקמה באזור, לרוב אינה מאוישת.

אינני יודע מהו סדר יומם של חברי מועצת עיריית תל אביב-יפו הנבחרים. אילו הדבר היה בכוחי, הייתי מחייבם לסייר יום-יום, לילה-לילה ברגל באזור זה, עד שהיו מתעשתים ועושים מעשה ומוחקים כתם מביש זה ממפת עירנו.

עובדה אחרונה שלמדתי במסגרת סיור פוקח-עין זה, הייתה מה פשרם של המחסומים הצבועים לבן המצויים בכניסה לרחובות מסוימים בדרום העיר. אני ממלא דלק בסביבה מדי שבוע ולא הבנתי לאיזה מטרה הם הוצבו שם. מהסבריו של בוקי הסתבר לי, כי אזור זה  הנקרא 'מתחם יד חרוצים', מתמלא בכל סוף שבוע אלפי בני-נוער שנדחו מסיבות שונות על-ידי מקומות הבילוי הצפוניים 'היוקרתיים', או אין בהישג ידם לשלם את מחיריהם. כיוון שאין בכוחה של המשטרה ומשמר הגבול להשתלט על ההמונים 'המתודלקים' (באלכוהול ואולי גם בסמים) האלה, המסכנים את עצמם ואחרים, היא ביקשה מהעירייה להתקין מחסומים, החוסמים בלילות חמישי ושישי כניסת כלי רכב לרחובות אלה. גן חיות אמרתי כבר?    

הכותב הוא ישראלי נשוי, שלושה ילדים, שישה נכדים. עוסק בעריכה וכתיבה טכנית לפרנסתו ובכתיבה יוצרת ותרגום בעברית, אנגלית והונגרית וגלישה באינטרנט להנאתו. גר בת"א וגאה להימנות על חברי מרץ.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות לכתבה זו התקבלה תגובה אחת לקריאת כל התגובות ברצף
1.
תודה!
בוקי נאה 18.06.10 (12:46)