מס' צפיות - 3351
דירוג ממוצע -
אביב מתעורר / בית ליסין - ביקורת
מאת: אלעד נעים 24/04/10 (00:18)

בשלהי המאה ה- 19 כתב המחזאי פרנק וודקינד את מחזהו הראשון, הנוקב והשערורייתי "אביב מתעורר", אשר עסק בנושאים שנויים במחלוקת, ומתח ביקורת על החברה הבורגנית והשמרנית בגרמניה של אותה התקופה. מסיבה זו, כאשר המחזה הועלה לראשונה על במה בשנת 1906, הוא נפסל ע"י הצנזורה, ורק שנים ארוכות לאחר מכן המחזה הועלה ברחבי העולם, וזכה להצלחה מרובה בשל התמורות שחלו בחברה. יותר ממאה שנים לאחר מכן נפגשו המחזאי והתמלילן האמריקאי סטיבן סייטר עם המלחין האמריקאי דנקן שיק עת למדו יחד בודהיזם, ולאחר שהפיקו אלבום משותף הציע סייטר שיכתבו יחד מחזמר, והציע להשתמש במחזה "אביב מתעורר". עבור שיק היה זה הניסיון הראשון בהלחנת מוסיקה לתיאטרון, והוא הכתיב את הסגנון המוסיקלי שיהיה רלוונטי לימינו. תהליך העבודה שהחל בשנת 2001 הביא להעלאת המחזמר באוף-ברודווי בשנת 2006, ועוד באותה שנה הועלה המחזמר בברודווי, וזכה לשבחים מצד המבקרים ומצד הקהל. כמו כן, בעיני רבים "אביב מתעורר" נחשב למחזמר הנועז ביותר שנוצר בברודווי בשנים האחרונות, ובין השאר הוא זכה בשמונה פרסי טוני (ביניהם הבימוי, פס הקול והמחזמר), בפרס הגראמי עבור פס הקול ובפרסים נוספים. מאז הועלה המחזמר ברחבי העולם, והוא מועלה לראשונה בישראל בתיאטרון בית ליסין ל- 50 הצגות בלבד.

 

שלושה נערים נמצאים במרכז העלילה - מלכיור המבריק ויפה התואר, מוריץ הביישן שנכשל בלימודיו וונדלה היפהפייה והתמימה. מוריץ אינו מצליח בלימודיו בביה"ס למורת רוחו של אביו, והוא תולה זאת במחשבותיו האסורות שנושאות אופי מיני. מלכיור מצייר עבורו את גוף האישה בצמוד להסברים מפורטים, אך בניגוד לציפיותיו של מוריץ, הדבר רק מגביר את תשוקתו ומעצים את רגשותיו. מאחר שמוריץ אינו מצליח לסיים את השנה ולעלות כיתה, הוא מחליט להתאבד. מלכיור מתאהב בונדלה, ולאחר שהם מבלים לילה יחד ונדלה נכנסת להיריון, והיא נאלצת לעבור הפלה שעליה היא משלמת בחייה. לאחר התאבדותו של מוריץ מתגלים הציור וההסברים של מלכיור, והוא נשלח למוסד לעבריינים, וממשיך לכתוב לונדלה. יחד עם זאת, כאשר מלכיור מגלה על הריונה של ונדלה, הוא בורח מהמוסד במטרה לנטול אחריות על התינוק, אך כשהוא מגיע לעיר נודע לו שונדלה נפטרה.

 

המחזה "אביב מתעורר" נכתב בתקופה שבה צעירים ליברליים תפסו מקום משמעותי באקדמיה ובתחומים שונים באומנות, ועל כן המחזה מבטא קונפליקט בין שני עולמות מנוגדים - עולם המתאפיין ברציונליות לעומת עולם המתאפיין ביצר. הצעירים במחזה מעוניינים בשינוי חברתי יוצא דופן, אשר יביא לסובלנות, לפתיחות ולכנות, אולם המבוגרים במחזה - ההורים והמורים - מחזיקים בתפיסות צבועות ושמרניות, ולמעשה אינם מסוגלים להתמודד עם עולמם המשתנה של הנערים. עוד יצוין, כי אמנם במרכז העלילה ישנן שלוש דמויות עיקריות, אך גם דמויות המשנה במחזה הינן מורכבות ובעלות סיפור אישי ייחודי ומטלטל כשלעצמו, וישנו עיסוק בין השאר ביחסים חד מיניים, באלימות, בגילוי עריות, בהתאבדות ובהתעללות בילדים. זאת ועוד, מאחר שאחד הנושאים המרכזיים במחזמר הוא היחס למין, ישנה סתירה מוחלטת בין תפיסת עולמו של מלכיור לבין תפיסת עולמם של המבוגרים ביחס לכך, ולקראת סיום המחזה ברור כי שתי התפיסות מוטעות, שכן שתיהן הובילו למוות. כנגזרת מכך, מסר מרכזי נוסף הוא שאין חיים ללא יחסי מין. כמו כן, המחזה מטפל באופן נוקב בחינוך ובהורות : מלכיור מואשם ע"י הנהלת ביה"ס בהתאבדותו של מוריץ, ונדלה מתה כתוצאה מכך שאימה לא הייתה מעוניינת לחשוף אותה לעובדות החיים ; מרתה עוברת התעללות מדי יום ע"י אביה ; מוריץ סובל מהיטפלותם של המורים בביה"ס ועוד. על אף הסוף הטראגי של המחזה, ניכר כי ישנה אופטימיות המזוהה עם הצעירים ותקווה לשינוי שעוד עתיד להגיע.

 

המחזמר הינו נאמן במידה רבה למחזה של וודקינד, אולם ייחודיותו נמדדת ביכולת להתבונן ולהקשיב לעולמם הפנימי ולמחשבותיהם הכמוסות ביותר של הצעירים באמצעות השירים ששובצו בין קטעי העלילה. הבחירה של סייטר ושל שיק הייתה פורצת דרך בכל הקשור למחזמר האמריקאי, שכן לראשונה מוסיקה מודרנית שולבה במחזה תקופתי שנכתב לפני יותר ממאה שנים, שקווי עלילתו לא הותאמו לימינו, אלא נותרו נאמנים למקור. מרבית השירים שכתבו סייטר ושיק נושאת אופי עכשווי, ווולגרי תוך שימוש בסלנג, ולצדם ישנן בלדות מרגשות וסוחפות, ולמעשה הדמויות הופכות לכוכבי רוק פופולריים. כפועל יוצא מכך, השירים הופכים את המחזה לרלוונטי גם לימינו, והמסר אותו רצו היוצרים להעביר הינו ברור לחלוטין, והוא מתמצה ברצונם התמידי של הצעירים להביא לשינויים, למרוד, וכמובן לאהוב עד כלות.

 

דניאל אפרת יצר נוסח עברי מרשים למחזמר, ואפיין במדויק את השפה בטקסט ובשירים המקוריים, תוך שהתרגום נאמן למסרים ולרעיונות בטקסט ובכל אחד ואחד מהשירים בגרסה המקורית. יתר על כן, מחד הוא משלב סלנג עכשווי ומתריס - כגון "the bitch of living" שתורגם ל"בית זונות במוח" או "totally fucked" שתורגם ל"נדפקת חזק" - ומאידך הוא משלב שפה מליצית ופיוטית - כגון "left behind" שתורגם ל"ניגון עיוור" - אשר מזוהה יותר עם השפה בתקופה המדוברת. לפיכך, מושג איזון מדויק בין התקופתי לבין המודרני, והתרגום עצמו קולח ונהיר.

 

הבמאי גלעד קמחי עיצב את המחזמר באופן מופתי ומרתק, כאשר ישנה הקבלה בין סגנון הבימוי בהפקה המקורית בברודווי לבין סגנון הבימוי בהפקה הנוכחית, ועם זאת הוא מצליח להביא לידי ביטוי אמירה אישית, אשר בין השאר באה לידי ביטוי בזכות אנרגטיות, רעננות והתלהבות. למעשה, הרעיון של סייטר ושל שיק הכתיב את התצורה הבימתית הכללית, לפיה הצעירים הופכים באמצעות שליפת מיקרופונים בתחילת השירים לכוכבי רוק בני זמננו, תוך שישנה הפרדה בין עולם המציאות לבין העולם הפנימי והכמוס. קמחי ממזג בתבונה, בעקביות ובירידה לפרטים את כל האמצעים הבימתיים שעמדו לרשותו ליצירת מחזמר מלוטש, סוחף, מרגש, מטלטל ונוקב, וניכר כי תהליך העבודה שלו עם השחקנים היה מלווה בחקר מעמיק של המחזה, וכל בחירה בימתית נעשתה בדקדקנות מרשימה. קמחי מנהיג אנסמבל מגובש של שחקנים ברוכי כישרונות, אשר מתמודדים בהצטיינות עם שלושת המרכיבים עליהם מושתת הז'אנר - משחק, ריקוד ושירה, וישנו מיצוי מיטבי של כל אחד ממרכיבים בפני עצמו ושל כולם יחד. קולותיהם של השחקנים נשמרים יציבים במיוחד למרות הכוריאוגרפיה התובענית בחלקה, כל אחת מהדמויות מעוצבת להפליא עד אחרון הפרטים, ובהקשר זה ניכר כי הפקה זו אינה נסמכת רק על ביצועים קוליים לשירים, אלא כל אחד מהשחקנים מגייס לתפקיד בגרות, ניסיון והבנה של תכני המחזה.

 

"אביב מתעורר" אינו מחזמר אמריקאי טיפוסי לכל המשפחה, אלא מחזמר בעל פוטנציאל מסחרי נמוך, אך בעל ערך אומנותי רב, מה גם העובדה שזכה להצלחה מרובה בחו"ל לא הייתה מובנת מאליה. המחזמר  מבטא ביקורת ברורה ואף משתלחת, ועל כן זהו אתגר להעלותו בארץ, קל וחומר בשל העובדה שרוב הקהל הישראלי בתיאטרון אינו חובב מחזות מסוג זה. חשוב להדגיש, כי בשל הנושא בו עוסק המחזמר, התכנים שיש בו הינם פרובוקטיביים, אולם אין כאן ניסיון לעורר פרובוקציה לשם הפרובוקציה, ולכל תנועה מגונה או תרחיש נועז ישנה תכלית מושכלת, אשר משרתת את העלילה ואת מסריו של המחזה. יתרה מזאת, יצוין כי מספר תמונות במחזמר מבוימות בתחכום רב והן מביאות לחוויה עוצמתית ומטלטלת במיוחד - התמונה שבה הקרקע כאילו נשמטת מתחת לרגליו של מוריץ בקטע המוסיקלי "אנ'לא בוכה כבר", והדבר מרמז על גורל ידוע מראש ; התמונה שבה מלכיור נחקר ע"י הנהלת ביה"ס לגבי מותו של מוריץ בקטע המוסיקלי "נדפקת חזק", והדבר מעצים את הצביעות ואת הקונפליקט בין עולם הצעירים לבין עולם המבוגרים ; התמונה שבה מוריץ מקבל את תשובתה השלילית של אימו של מלכיור לבקשתו להלוואה בקטע המוסיקלי "נשארתי אחד", והדבר ממחיש את הפער שבין שני עולמות אלו. בנוסף לכך, בכוריאוגרפיה שעיצב קמחי ניתן לזהות תהליך של פורקן ושל פריצת הגבולות המוגדרות, כך שמתנועות קטנות וצמודות לגוף, המשקפות את התמימות ואת הגבולות הברורים, ישנו מעבר לתנועות פרובוקטיביות ומתריסות, המשקפות את אובדן התמימות, את הפורקן ואת המרדנות.

 

ההדרכה הקולית המצוינת של דוקי עצמון בצירוף עיצוב הסאונד המקצועי של איציק פריד מצליחים להפיק מהשחקנים שחלקם אינם זמרים ביצועים מרשימים וסוחפים לשירים. ערן עצמון עיצב תפאורה מושקעת ומוקפדת, אשר משקפת את רוח התקופה - קירות גבוהים ושחורים הסוגרים מסביב, שעליהן תלויות תמונות מחזור ותעודות, וענף מסיבי שמורד מתקרת האולם הופך עד מהרה את החלל המרכזי מכיתת לימוד וחדר בבית ליער. התלבושות שעיצבה אולה שבצוב התאימו אף הן לרוח התקופה ולדמויות השונות, וגם כאן הובאה לידי ביטוי פריצת המסגרות, כאשר התלבושות המהודקות והמנוכרות מוחלפות עם התקדמות העלילה בתלבושות רפויות יותר. אורי מורג עיצב תאורה מתחלפת וורסטילית, אשר מתאימה לכל תמונה ולכל שיר, כאשר היא מסייעת בהפרדה בין העולם המציאותי לבין העולם הפנימי והמופשט. הניהול המוסיקלי של אמיר לקנר מעולה והפיק את המירב מהתזמורת הנפלאה בת ששת הנגנים : רן גיל ( קלידים, מחשבים וניצוח), רמי אוסרווסר (גיטרות), נעה אילי (צ'לו), ניר ברנר (תופים), מתי גלעד ( קונטרה בס, גיטרה בס) וניצן קאנטי / עידן דנש (כינור).

 

נינט טייב בתפקיד ונדלה הייתה מצוינת, ולמרות שהורמו לא מעט גבות ביחס לליהוקה לתפקיד ראשי במחזמר מסוג זה, היא מגישה משחק מוקפד ומעודן, אשר מחד מאזן בין תמימותה של ונדלה לבין רצונה לחקור ולדעת, ומאידך ממחיש את הפער ביניהם. ללא ספק, היא מצליחה להפתיע ולהביא לבמה אנרגיה וקסם מיוחדים, והצטיינותה נמדדת בביצועיה הקוליים המרשימים, אשר מביאים לידי ביטוי שבריריות לצד עוצמה. יש לציין, כי היא התמסרה לחלוטין לתכניו של המחזה, ועל כן הגיעה למיצוי מוחלט של דמותה של ונדלה. זאת ועוד, דובר רבות אודות התמונה שבה ונדלה מקיימת יחסי מין עם מלכיור, ובהתייחס לעניין אציין כי תמונה זו בוימה ובוצעה היטב ובוצעה באופן אמין תוך שהיא מאזנת בין עדינות לבין תשוקה מתפרצת.

 

עידו ברטל בתפקיד מלכיור מצליח לעצב היטב את דמותו של הנער המוצלח, האינטלקטואל והמבריק, אשר מעלה שאלות מהותיות לגבי העולם בו הוא חי, ושואף להביא לשינוי משמעותי בו. מלכיור למעשה משתייך לסוג האנשים שנלחם בחברה כולה ומורד בה, אולם בסופו של דבר הוא זה שנפגע. ברם, לעתים חשתי שהנוכחותו הבימתית שלו בולטת פחות ביחס לאחרים, אך הוא הפגין ביצועים קוליים טובים לשירים למרות שאינו זמר. בתמונה שבה הוא מכה את ונדלה בענף עץ בהתאם לבקשתה הוא הצליח ליצור את הזעזוע הנדרש, אשר משקף את היסחפותו עד כדי אובדן שליטה.

 

עידו רוזנברג בתפקיד מוריץ היה מעולה, והיכולת שלו להתמסר לדמות ולעצב אותה לפרטים מדויקים ובעקביות הינה ראויה לשבח, והדבר בא לידי ביטוי בבחירה הקולית שלו ובשפת גופו. הוא גילם היטב את האנטיתזה למלכיור, והביא לידי ביטוי את הבלבול ואת הבהלה של מוריץ מהשינויים הגופניים והנפשיים שמלווים אותו. החלטתו של מוריץ לשים קץ לחייו נובעת מחוסר היכולת שלו לתקשר עם אביו ולהתמודד עם כישלונותיו בלימודים, וכמובן מהחרדה שתוקפת אותו בכל הקשור למין. הוא העניק למוריץ אישיות מגושמת ונוירוטית שאיזונה מופר בקלות. בנוסף לכך, למרות שאינו זמר, הביצועים שלו לשירים מלהיבים ומרגשים הודות לנוכחותו הבימתית הדומיננטית.

 

מעבר לדמויות הראשיות, דמויותיהם של הצעירים האחרים אמנם משניות, אך הן מורכבות למדיי, וזוכות לנתח משמעותי מהעלילה. כלל השחקנים בתפקידים אלו עשו עבודה מצוינת, וכל אחד ואחת מהם נכנסו היטב לנעליה של הדמות, והפגינו ביצועים קוליים מצוינים אשר משקפים מקצוענות ושליטה מוחלטת בז'אנר המחזמר. עומר שיש גילם את ארנסט - תמים ומאוהב אשר מתקשה בהגדרת זהותו המינית, ונסחף אחרי האנסכן ; אלון לוי גילם את האנסכן - מולטיסקסואל חסר מצפון, אשר באמצעות מניפולציות מנצל את ארנסט התמים ובמקביל מאונן מול תמונות של נשים ערומות ; יניב לוי גילם את אוטו - מיואש ובודד אשר אינו מעז לממש את רצונותיו ; דניאל אפרת גילם את גאורג - בן למשפחה טובה, אשר מתגלה כחולה מין ומפנטז על המורה שלו לפסנתר ; הילה זיתון גילמה את אילסה - בעבר הייתה חלק מהחבורה אך נאלצה לעזוב את הבית ולהצטרף לקומונה של אנשי בוהמה, והליהוק שלה לתפקיד מושלם, דווקא משום שנשיותה המתפרצת מעידה על התבגרות בטרם עת ועל אובדן התמימות, אשר הביאו לבידודה מהחברה, והיא מלווה את העלילה מהצד, ובכך מרמזת על גורל דומה ; דקלה הדר גילמה את מרתה - זוכה ליחס אלים מצד הוריה וסובלת מהתעללות מינית מצד אביה, והביצוע שלה ל"יש לי בבטן סודות" היה מטלטל וכואב ; רויטל זלצמן גילמה את אנה - מגלה אמפתיה והבנה כלפי חברותיה, וחולמת על גידול ילדים בצורה שונה ובסביבה טובה יותר. הביצוע שלה ל"ניגון עיוור" היה מרגש ומרטיט במיוחד בשל פנייתו למבוגרים לעודד קשר קרוב עם ילדיהם (בגרסה המקורית מבוצע ע"י מלכיור) ; טל-יה יהלומי גילמה את תיאה - חברתה הטובה של ונדלה, תמימה במיוחד ומצניעה את רגשותיה.

 

יוסי טולדו ודנה שרייר מגלמים את דמויותיהם של המבוגרים - הוריהם של הנערים, מורים בביה"ס, מורה לפסנתר ורופא. שניהם שחקנים וירטואוזים, אשר מחליפים דמויות בקצב מהיר, וניסיונם הבימתי הרב משתקף באופן משחקם. הם אמנם מייצגים את עולם המבוגרים במחזמר, אשר נתפס כבעל השקפה אחידה המתאפיינת בשמרנות ובצביעות, אולם שניהם מעניקים לכל דמות ודמות ניואנסים משלה. מנגד, בקטעים המוסיקליים הם לוקחים חלק פעיל מבחינת הכוריאוגרפיה, דבר אשר מרמז על תשוקותיהם הפנימיות שאינן מובאות לכדי מימוש בשל צביעותם.

 

 

סיכום : מחזמר מרתק, יוצא דופן וסוחף בביצוע רווי אנרגיה, מטלטל ומרגש. אל תחמיצו!

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 12 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
אל תחמיצו-האביב כבר כאן
עוזי 26.04.10 (16:07)
2.
אביב מיתעורר
לאה 29.04.10 (02:47)
3.
תרגום השירים היה די מחפיר
דור 29.04.10 (02:52)
4.
השתעממתי עד מוות
אמירה 09.05.10 (09:32)
5.
נושא ההצגה רלוונטי גם היום:
מור 11.05.10 (07:13)
6.
פרובוקטיבי ומיותר
רעות 26.05.10 (23:41)
7.
חבל על הזמן
חיים 20.06.10 (00:16)
8.
רוצו לראות !
חיים 23.06.10 (07:53)
9.
פשוט גרוע ולא רלוונטי
ענבל 27.06.10 (13:02)
10.
מדוע האולם היה ריק?
איציק כהן 16.07.10 (00:21)
11.
נהנתי מכל רגע.
אנונימית 19.09.10 (21:34)
12.
לא מעניין
צבי 27.10.10 (21:36)