עמיר בניון אפ פעם לא פחד למחאות שצריך ועם השיר "אני אחיך" הוא מביע מחאה לגיטימית לגמרי, המתקפות הרבות והלא צודקות שיצאו כנגדו בעקבות השיר, קורות בלי כל סיבה אמיתית וכנה.בניון מוכיח שיש עדיין כיום לפחות זמר אחד מהז'אנר המסתלסל שיודע למחות שצריך,
בלי לבדוק אם זה פופולארי או לא (לצומת ליבם של כוכבי המוסיקה הים תיכונית).
"עמיר בניון ממשיך לאמר את דעתו ובלי כל פחד או שיקולי רייטינג הוא נוגע בקו שלפניו לא רבים העזו (בטח במוסיקה הים-תיכונית), ב"אני אחיך" הוא לא חושש לתקוף בדרכו ולהביע מחאה פולטית כנגד השמאל הקיצוני במדינה שדואג לכאורה לפגוע ולהכפיש את מערכות המדינה במזיד ובינהם את צה"ל. השיר שיצא ביום הזכרון כאקט מחאתי, יצא במקביל ובמכוון לפרשיות שתקפו את המדינה לאחרונה. ראשית היא פרשת החיילת "ענת קם" שזיזעה את המערכת הצבאית, קם שהחליטה לקחת את החוק לידיים ולהאשים את צה"ל בעבירות לא מוסריוות בעליל, ע"י העתקת חומרים מסווגים על ידיה וחשיפתם לכלי התקשורת בעולם. מקבלת יחוס ברור בשיר שם בניון דואג להעביר: "הפה שלי חתום תמיד למען ביטחונך, אבל אתה מוסר אותי לזר".
הפרשה השניה היא של סגן עורך מוסף עיתון "הארץ": 'אורי חובל' שהתבטא בחריפות נגד אימו של רס"ן אלירז פרץ שנהרג ע"י חמאס, בכך שציטט בפייסבוק הפרטי שלו: "לא רוצה לחיות במדינה של אלירז פרץ ולא של אמא שלו. ותנחומים למשפחה...משפחה של פאשיסטים ג'יהאדיסטים ושאף אחד לא יגיד לי שהוא נהרג בשבילי. לא יכול לשמוע את המנטרה עם ישראל-ארץ ישראל-צבא הגנה לישראל-ילדים לישראל-קידוש השם. אמא שלו אמרה 'אני יודעת שאלוהים אוהב את סיירת אגוז של גולני'. ואני לא רוצה צבא שאלוהים אוהב אותו. בשביל זה אני יכול לעבור לאיראן".
השיר המחאתי שהוציא בניון הפונה בצורה ברורה לפרשיות האחרונות, עורר גלים רבים ואת זעמם הרב של הפלג השמאלני במדינה, והכול בלי שום סיבה רצינית.
לאחר שהאזנתי לשיר מספר פעמים וחיפשתי בין השורות איפה ועל מה התעורר זעם? לא מצאתי דבר חריג ,זכותו של בניון להביע את דעתו בשיר, בדיוק כמו כל אותם עשרות שירים שיצאו בעבר והיו עם עמדות ברורות לקו השמאלני במדינה, אף פעם לא התעוררה טענה כלשהי מכיוון הצד הימני במדינה לעבר אותם אומנים ועל זכותם להביע את מחאתם. אך לא במפתיע, דווקא על השיר של בניון "אני אחיך", הגדירו גורמים בשמאל כלא פחות מאשר סכנה בתוכן השיר ויחס של התנשאות ויהורה שהופנה מבניון לכיוונם, היה ניתן לחשוב שתמו המלחמות הרבות שרובוצות על המדינה וזוהי רק הבעיה האחרונה שנשארה.
במיוחד מתעוררת פליאה על כך, כי המחאה הברורה בשיר של בניון היא אך ורק כלפי אותם חלק קטן שיוצא מתוך השמאל הישראלי, ולא לכולו. החלק הקטן שלא נותן לגיטמציה להאיבק בשום צורה שהיא מול האויבים מבחוץ ומחפש כל דרך להכפיש ולקדש את מטרותיו. מבחינתם יש אשם יחיד במלחמות בד"כ- וזה צה"ל. יש לציין שדעה זו היא של חלק קטן מאוד אפילו בתוך השמאל ובדיוק עליו מדבר השיר מחאה של בניון. לכן אין יותר ליגטימי מזה לביצוע השיר.
זכותו של כל אומן להביע את דעתו בשיר ובבמה שניתנה לו כל עוד הוא לא פוגע בבטחון המדינה. ש'אביב גפן' בדעותיו הלא מתונות ידע לזעום באלבום המחאה שלו שנקרא לא במקרה "הגענו לשום מקום" ומתוכו לשיר ש"ראש הממשלה שיכור.." ולטעון שהפתגם שעליו נהרגו רבים הוא פשוט טעות טיפשית ( "למות בעד ארצנו") ובמקום זה צריך לאמר("למות בעד עצמנו"), אף אחד מהשמאל הנהור לא אמר שהוא לא לגיטמי. כנראה שהכול תקין וכשר עד שזה מגיע לעמיר בניון, מה שמוכיח שהשמאל מפחד מהאמת.
שמאזינים לשיר קשה שלא להרגיש אכזבה שאין עוד אומנים שיאזרו אומץ ויביעו את דעתם בפומבי. דווקא כעת שהמוסיקה הים-תיכונית כבר לא מקופחת, ונמצאת עמוק במיינסטרים. הגיע הזמן שהאומנים המובילים שמקומם בצמרת כבר מובטח,ירימו את הכפפה, ויוציאו גם הם שירים עם יותר עומק ותוכן והבעת מחאה שצריך, ולא רק להשען על שירים מתוקים שמורכבים משירי כפיים.
עד שזה יקרה אפשר להתנחם כרגע שיש עדיין את עמיר בניון- זמר יחיד עדיין מהמוסיקה המסתלסלת שלא מפחד למחאות ולהביע את דעתו בגדול. אם בעבר זה היה יותר מורגש יחסית אצל אומנים כמו 'אלי לוזון' שמחא עם השיר המצליח "איזו מדינה,ו'אתי לוי' שהוציאה מספר שירי מחאה שלא קיבלו חשיפה מספקת ולכן החליטה לסגת מהקו. היום זה כבר כלל לא מורגש, וזאת בניגוד למוסיקה הישראלית שלא מתביישת להביע את עצמה שצריך. נקודה לצומת ליבם של קובי פרץ, משה פרץ, אבי פרץ ושיראללל.."
